ישראל נגלית לעין הוא מיזם לתיעוד ההיסטוריה המקומית והלאומית מבעד לאלבומים הפרטיים של כולנו. כיצד חגגנו? מה אכלנו? כיצד נראו הבתים שגרנו בהם? ומה לבשנו? כל המידע ההיסטורי העשיר והרב הזה, שלרוב אין לו כל תיעוד בכתובים, מצוי בקצות אצבעותינו, באלבומי התמונות המשפחתיים.
המחקר ההיסטורי הולך ומתרחב למגוון תחומים וסיפֵרים (נרטיבים), אולם התצלומים הרשמיים שצילמו גופים מוסדיים ואשר תופסים מקום של כבוד באוספי הצילום הלאומיים מייצגים את התפיסות ההיסטוריות המסורתיות והמוכרות שאינן תואמות בהכרח לתמורות במחקר. הצורך לרענן את נקודות המבט הצמיח גישה חדשה: פניה לארכיונים ביתיים ולאלבומים פרטיים מתוך הבנה שמרבית ההיסטוריה שלנו נחבאת דווקא בהם. המהפכה הדיגיטלית של ראשית שנות ה-2000 מאפשרת לנו לסרוק את התצלומים למאגרי מידע היסטוריים ללא צורך להוציאם מידי בעליהם, וכך הולכים ומתרחבים מאגרי המידע הויזואליים ונפתחים בפנינו עולמות ידע בלתי נדלים. מאז תחילת העבודה זורמים אוספי תמונות פרטיים מהתיישבות העובדת ומבתי משפחות ירושלמיות; מאות אלפי התצלומים שנאספו משרטטים את נתיבי המשפחות מהמאה ה-19 ועד היום וחושפים נדבך חשוב מחיי היום-יום, התרבות, החברה, הנופים והיישובים שהשתנו עם הזמן לבלי הכר.
בשנת יובל המאה לתל אביב התרחב המיזם והתמסד. מיזם 'העיר הנגלית לעין' כלל תושבים־מתנדבים שעברו הכשרה והחלו בפעולות לאיתור, לתיעוד ולגיבוי בסריקה של תמונות מאלבומי משפחות בקהילתם. בשנת 2011 הפך המיזם ל'ישראל נגלית לעין' במסגרת תכנית 'העצמת המורשת הלאומית' והתקיים במהלך שנת פיילוט בארבע ערי פריפריה בישראל. בספטמבר 2012 הושק אתר האינטרנט שמשמש מרכז תיעוד פעיל וייחודי לתיעוד האלבומים.
בשלב השני של המיזם, כאשר החלו להירקם מערכי התיעוד בקרב הקהילה, הורחבה גם היריעה בטווח התיעוד. המיזם אינו מגביל את עצמו עוד לתולדות היישוב ולמה שהתרחש בתחומיו אלא מקבל בברכה את מלוא הקשת הרב-תרבותית של החברה הישראלית על מוצאיה השונים והמגוונים. כל תמונה מתועדת בנפרד ולצד כל אלבום מתועד סיפור המשפחה. כך נצבר ארכיון עצום של מידע חזותי על חיי הפרט והכלל בארץ.
צוות ישראל נגלית לעין משקיע מאמצים רבים בבירור מצב זכויות היוצרים ותנאי השימוש בפריטי האוספים ומספק את המידע על פי הנתונים העומדים לרשותו. בזכות מערכות שיתוף המידע אפשר להעמיק לחקור ולעדכן את מוצא התמונות ויוצריהן.
