Jump to the main content of the page

חיפוש

נשארים בתמונה

מתי נסדר את האלבום: גלגולן של תמונות

יעקב רוטשטיין
1942 – לפני שנים רבות, כאשר היינו ממש ילדים קטנים – היו התמונות המשפחתיות מרוכזות להן בקופסת קרטון של נעליים. בימים ההם התופעה היתה נפוצה בבתי אב רבים. החיים היו פשוטים וקשים כאחד. להורים היו בדרך כלל דאגות אחרות. הדבקת תמונות באלבום יכולה היתה להיחשב "כמשחק ילדים" של ממש. בעת ההיא "הארכיון ההיסטורי" שלנו הכיל בעיקר את תמונות העבר. להצטלם לא יה מעשה של יום יום, בדרך כלל וארע בצמידות לאירוע חשוב. אני זוכר את משפחתנו לובשת בגדי חג וצועדת בסך לביתו של הצלם – הכבוד היה אז כולו שלי: הגעתי לגיל בר-מצווה.

גילגולן של תמונות | יעקב רוטשטיין:

1942 לפני שנים רבות, כאשר היינו ממש ילדים קטנים – היו התמונות המשפחתיות מרוכזות להן בקופסת קרטון של נעליים. בימים ההם התופעה היתה נפוצה בבתי אב רבים. החיים היו פשוטים וקשים כאחד. להורים היו בדרך כלל דאגות אחרות. הדבקת תמונות באלבום יכולה היתה להיחשב "כמשחק ילדים" של ממש. בעת ההיא "הארכיון ההיסטורי" שלנו הכיל בעיקר את תמונות העבר. להצטלם לא יה מעשה של יום יום, בדרך כלל וארע בצמידות לאירוע חשוב. אני זוכר את משפחתנו לובשת בגדי חג וצועדת בסך לביתו של הצלם – הכבוד היה אז כולו שלי: הגעתי לגיל בר-מצווה.

1945 כאשר הסתיימה "מלחמת העולם השנייה", נתגלו ממדי השואה המחרידים. תכולת "קופסת הקרטון" החלה לקבל משמעות טרגית וקודרת – בני המשפחה שנכחדו (41 איש) לא הותירו אחריהם זכר, למעט דיוקן של 40 מהם בתמונות.

9.1952 בשנה הנדונה כבר היינו, רבקה ואני, "ילדים גדולים" ולאחר השרות הצבאי. הבנתי כי המעמד של "גלעד התמונות" חייב להשתנות למשהו מכובד יותר. בספטמבר של אותה שנה, ערה"ש תשי"ג עברה משפחתנו מהעיר תל אביב (לאחר 14 שנות מגורים) לנחלה פרטית בבני ברק. זאת היתה הזדמנות להתחיל "בסדר חיים חדש". כבר באותה עת נתגלתה אצל יעקב מחלה חשוכת מרפא – הכפייתיות שבסידור תמונות באלבום. נרכש אלבום גדול ונאה, התמונות הודבקו בו והכל הוגש כשי להורים לקראת השנה החדשה והדירה החדשה (כרטיס הברכה המקורי – רצ"ב משמאל).

8.1989 (לאחר 37 שנים) באוגוסט של אותה שנה, אמא שושנה נפטרה בגיל 85 בדיוק. אבא צעד מפתח ביתו בגיל 91 לעבר בית האבות – הפרק המסיים של חייו.

נשען בימינו על מקל ומתחת לזרועו השמאלית קופסת קרטון המכילה תפזורת תמונת (שכמותן גדלה בהרבה). שוב סבב לו הגלגל וחזר לקדמותו. מסתבר שבמשך 37 שנים ה"אלבום" ההוא התפרק ואבא השכיל לאסוף את התמונות בלבד.

3.12.1996 אבא נפטר בבית האבות בגיל 98 וקופסת הקרטון "ניתבה את עצמה" חזרה ליעקב – האיש שתמיד "נמשך" לתיעוד מסמכים והיסטוריה.

9.2001 ערב ראש השנה תשס"ב – בדיוק 49 שנים לזכרו של האלבום ההוא. יעקב שבע תמונות ואלבומים, חש ב"עייפות החומר". לגמרי לא ברור אם המאמץ העכשווי והמאוחר "לחדש את ימיו של האלבום המשפחתי (כולל עדכונים) – אכן כדאי? מה הטעם "להרים שוב מסך" כשאין קהל?

ובכל זאת, מכוח ההתמדה והכבוד שאני רוחש לתמונה האותנטית ששרדה – ולאלה שהלכו ואינם, מכוח אלה לא הרשיתי לעצמי  לאכזב את יעקב.