המדריך לתיעוד האלבום

אברהם כהן-תומא ומרים לבית נקיבלי – סיפור המשפחה

מרים כהן תומא לבית נקיבלי נולדה ב- 10 ביולי.1930 בעיר חיפה להוריה- עליזה לאה לבית נחמני, ואברהם בכור נקיבלי. סבה וסבתה מצד אמה, שאול ורבקה, גדלו בחיפה (רבקה נולדה בביירות). סבה וסבתה מצד אביה, ברוך ומרים, נולדו וגדלו בפקיעין. מרים היא נצר למשפחת זינאתי וברוך הוא נצר למשפחת נקיבלי. שתי המשפחות חיו בפקיעין מדורי דורות (יש הטוענים מתקופת בית שני).​_

לאביה של מרים, אברהם, נולדו ארבעה ילדים מרעייתו הראשונה רוזה לבית זייתוני: נעים, עליה (יעל), סולטנה (מלכה) ומרגלית. לאחר שהתגרש מרוזה עבר אברהם לחיפה והתפרנס ממכירת גבינות תוצרת פקיעין. את עליזה לאה הכיר כשבאה לקנות גבינה. השניים הפכו לזוג ונישאו בחיפה.

מרים נולדה בבית המשפחה, בעיר התחתית בחיפה ברחוב ללא שם, שהיה קרוב לשוק 'דמשק'. שאר דיירי הרחוב היו ערבים אך שררו יחסי שכנות טובה בין כולם. ברחוב סמוך שכנו מספר בתי כנסת ושם גרו עוד כמה משפחות יהודיות. בשנת 1932 נולדה למרים אחות, רבקה.

אמה של מרים היתה עקרת בית. אביה היה מלמד ב'חדר' ששכן בבית הכנסת בשכונת הדר. משעברה המשפחה לבית גדול ברחוב נוזהא שימש אחד החדרים כ'כותאב' ('חדר') בו לימד האב. השרותים בבית היו בחצר, חדרי המגורים בקומה העליונה. במרכז ה'חדר' היתה באר, אך לעיתים נדירות השתמשו בה שכן כבר היו מים בברזים.

מרים הלכה לגן ילדים יהודי של הגננת בת-שבע ולבית הספר 'אליאנס'. משום שאביה היה מורה לימד את בנותיו גם בבית ולכן נכנסה ישירות לכיתה ב'. ב'אליאנס' למדו בנים ובנות יחדיו, למדו גם את השפות האנגלית, הערבית וכמובן צרפתית. מרים השתתפה במקהלה ובחוג דרמטי במסגרת בית הספר, ואף היתה פעילה בצופים. אביה של מרים היה איש דתי מאד אך ליברלי בתפיסת עולמו, את בנותיו חינך לעצמאות ולרכישת השכלה. לרעייתו עזר לעיתים במלאכת הבישול ובימי שישי היתה המשפחה מתענגת על 'קובה' מעשה ידיו.

המשפחה הקטנה חיה באושר אך בצמצום. כשמלאו למרים שניים עשר שנים היא החלה לעבוד, ואת לימודיה השלימה בשעות הערב בביה"ס 'עממי'. בין היתר עבדה מרים במפעל 'המגפר', בבית החרושת לשוקולד 'פורת', בתפירת בגדי 'אתא' וכמוכרת מעילים בחנות 'בגדי' בחיפה. בכל מקום חיבבו הבעלים והמנהלים את הנערה הנבונה, הצנועה ונעימת ההליכות. כשמלאו למרים חמש עשרה שנים היא הצטרפה לקבוצה של 'הנוער העובד והלומד' ועברה עם חבריה לקיבוץ כנרת, שם עסקה בקטיף עגבניות.

אברהם כהן תומא נולד בפקיעין בשנת 1922 להוריו חכם יוסף כהן תומא, וסעדה מזל לבית נקיבלי. שני הוריו של אברהם הם נצר לשתיים מהמשפחות הוותיקות של פקיעין. על אביו של אברהם, חכם יוסף כהן תומא, מספרים שכבר בנעוריו התגלה כעילוי: תוך שניות ספורות היה קורא עמוד בכתבי הקודש, זוכר אותו בע"פ ואף מסביר ומפרש. בתקופה זו נהגו מקובלי צפת להגיע לפקיעין מדי שנה, לשהות וללמוד בה במשך כחודש. כשפגשו את הנער המבריק ביקשו מאביו, אברהם כהן תומא, רשות לקחתו עמהם לצפת. שאל האב: "ומי יחליף את הנער בעבודת השדות?" למרבה המזל שמע את השיחה זאב, אחיו של יוסף, והתנדב מיד לעבוד כפול, על מנת לשחרר את אחיו ללימודים. ואכן כך היה: יוסף נשלח ללמוד קבלה בצפת. לאחר תקופה שב לגור בפקיעין, נישא לבת המקום, הפך אב לשני בנים ובת ושילב עבודה בחקלאות עם לימודי קודש. ביתו של חכם יוסף היה ממוקם בחצר בית הכנסת בפקיעין ורבים מהמבקרים בה היו נוהגים לשבת עמו ולשמוע את דבריו, בינהם גם הנשיא יצחק בן- צבי. (לימים יכתוב בן- צבי על מרפסת ביתו של חכם יוסף חלק מזכרונותיו).

בעשור השני של המאה העשרים פקד את חכם יוסף אסון גדול. בפקיעין שרר רעב כבד ומגיפה השתוללה בה. מספרים כי בשל כך מתו, באותו היום, אשתו ושני בניו. בתו נעמדה ליד מזוזת בית הכנסת ובקשה רחמי שמיים על אביה, לבל ימות. בתפילתה, לפי הסיפור, הציעה עצמה במקומו, וכך היה, באותו היום מתה גם הנערה והאב שרד. לאחר הטרגדיה נישא האב לסעדה מזל ונולדו להם חמישה ילדים: מתוקה, אברהם, בנימין, ברוך ונזירה (נירה).

על מנת לכלכל את המשפחה נאלץ חכם יוסף, כמו רב הגברים בפקיעין בתקופה זו, לעבוד בחקלאות גם מחוץ לישוב- קטף תפוזים במגדל ובצר ענבים בזכרון יעקב. סעדה מזל היתה אשה חזקה ונמרצת ובחודשים בהם נעדר לקחה על עצמה את האחריות לעיבוד האדמה בשדות המשפחה, בנוסף לתפעול הבית ולגידול הילדים.

הילד אברהם למד אצל המורה לוי בכיתה רב גילאית שבמסגרתה למדו כל ילדי הישוב, מקטן ועד גדול. כמו רב הילדים, לעיתים נעדר מבית הספר שכן היה צריך לעבוד: קצר חיטה, מסק זיתים, עבד בשדות. ביומנו של המורה לוי נרשמה הסיבה בגינה נעדר כל תלמיד מלימודים. באחד הימים נרשם כי אברהם לא הגיע לבית הספר משום שהוא מגדר את בית העלמין היהודי בפקיעין. לימים תהיה הערה זו ביומן לראיה חשובה במשפט בו נדון גורלו של כביש שעתיד היה להסלל בשטח בית העלמין העתיק. בזכות ראיה זו, ובזכות העדות שנתן אברהם במשפט זה, נקבע תוואי חדש לכביש.

בשנת 1936, ימי המרד הערבי הגדול, עזבו חכם יוסף וסעדה מזל עם ילדיהם את פקיעין מפחד התפרעויות הערבים. לאחר תקופה קצרה של מגורים בנהריה ובחיפה התמקמה המשפחה בחדרה, בבית שכור בשכונת נחליאל.

בחדרה עבד אברהם תקופה קצרה בפרדסים, אך לא אהב את העבודה בחקלאות. בשלב מסוים החליט הנער אברהם להתמקצע בתחום הטכני, אליו נמשך מילדות, וברח לחיפה, שם מצא מוסך שהסכים לקבלו כעובד זוטר וללמדו את תורת מכונאות הרכב. בלילות היה ישן בגרוטאת משאית שעמדה סמוך למוסך, את בגדי העבודה כיבס בבנזין, תלה ליבוש ולבש למחרת. הוריו לא ידעו לאן נעלם ונעזרו בגבריאל, בן דודו, שהיה שוטר. גבריאל אכן מצא את אברהם, הרגיע את הוריו ואסף אותו לחדרו הצנוע בחיפה. כשהתבסס מעט שכר אברהם צריף דל ליד דודו. עם הזמן התמקצע בעבודתו וזכה לחניכה צמודה של בעל המוסך ה'יקה', שהתאהב בנער החרוץ והכשרוני ולימד אותו את רזי המקצוע. לאחר תקופה שב אברהם למשפחתו בחדרה וקיבל עבודה כמנהל עבודה במוסך 'אחים קליין'. בשנת 1944 לערך, קנה אברהם בחסכונותיו בית קטן להוריו בשכונת ביאליק בחדרה.