ProjectYBZ

מיכאל כהן נחשב עד היום לצלם המיתולוגי של ראש העין. הוא נולד בסמרקנד (היום אוזבקיסטן) ב-1918, ולאחר מסע נדודים דרך טורקיסטן (היום בקזחסטן), אפגניסטן, פקיסטן והודו, הגיע ב-1950 ארצה. את… קראו עוד מיכאל כהן – הצלם המיתולוגי של ראש העין

"רדי מרום, שנה טובה, אל כל בית אל כל קן, גשי אלינו אהובה וברכי כל בת ובן" (יעקב רימון, 1950)   לקט נוסטלגי של גלויות שנה טובה אישיות ונדירות, שהתגלו… קראו עוד רדי מרום, שנה טובה

את סוף שנת הלימודים 1964 בבית הספר החקלאי בפרדס חנה החליטו בנות הפנימיה לסיים במסיבת בנות מסורתית, ובסגנון מזרחי. 20 בנות הפנימיה, משכבות ז' עד יב'  (לעומת כ 250 בנים…)… קראו עוד מסיבת סיום בפנימית בית הספר החקלאי

בשנות החמישים מנע בית המלוכה במרוקו  את עליית  היהודים והם נאלצו לצאת מן המדינה באופן בלתי לגאלי. ספינה בשם "אגוז" הפליגה פעמים אחדות ממרוקו לגיברלטר וממנה היו העולים ממשיכים לישראל.… קראו עוד משפחת דהן – סיפור טביעת האנייה אגוז

בתחילת שנות ה 20 של המאה הקודמת המושבה בנימינה כללה שני רחובות בלבד: רחוב "המייסדים" העובר מדרום לצפון, ורחוב "הקליפורניים" (כיום רחוב הדקל) המשתרע ממזרח למערב. בקצה הדרומי של רחוב… קראו עוד בית הכנסת-הספר בבנימינה

האחים סאלח (1986-1908) ודאוד (1976-1910) אל כוויתי, מגדולי המוסיקאים בעיראק ובכווית, נולדו בכווית כאחים ארזני, בנים למשפחה יהודית שהיגרה מעיראק. בשנת 1927 חזרה המשפחה לבצרה שבעיראק, שם למד סאלח קומפוזיציה… קראו עוד האחים אל כוויתי

בתלבושת האחידה או בלעדיה בנים ובנות, ביחד או לחוד עומדים לצד הלוח או ישובים על הספסלים בשורות ישרות בחצר או במגרש המשחקים עם מחנכי הכיתה או עם המורה האהובה תמונות… קראו עוד כֻּלָּם עוֹמְדִים, מְסוֹרָקִים

פרופסור ויקונט לורד דוד סמואל, 1922-2014, הוא בנם בכורם של הדסה לבית גור ואדוין סמואל. מצד אביו הוא נכדו של הלורד הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ ישראל, ומצד אימו – של… קראו עוד פרופסור לורד ויקונט דוד סמואל

בשנות החמישים התחולל במרוקו גל התקוממות עממית לשחרור מרוקו מחסות צרפת. ב-4 באוגוסט 1954 ערביי מרוקו ערכו פוגרום בחנויות שהיו שייכות ליהודים ולצרפתים. בין העסקים שנשרפו היה גם בית העסק… קראו עוד סיפור העלייה של משפחת רווח

בנימין ליברמן נולד בוילנה ב-1907. להוריו היה בית חרושת משגשג אך עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית הוחרם רכושם ואביו נאסר. לאחר שחרור האב המשפחה היגרה לאורוגוואי ובנימין, חבר 'השומר הצעיר', עלה… קראו עוד בנימין ליברמן – רב חובל עברי

"כשהייתי ילדה היו הרבה מאד ימי גשם, הרבה רוח ובוץ, חורף "בגדול". ואולי כך רק נדמה לי, כי הייתי קטנה…" ענת רובין, לימים קצנשטיין, גדלה בקיבוץ געש. זכרונותיה כילדה בחורפים… קראו עוד מזיכרונות החורף בקיבוץ

ליצחק בן-צבי היו קשרים חמים ומיוחדים עם בני העדה התימנית, שרבים מהם ישבו בירושלים, והוא הרבה להתעניין במצבם בארץ ובגורל אחיהם שנותרו בתימן. בדצמבר של שנת 1949 ביקר בן-צבי, אז… קראו עוד החנוכיה במחנה העולים בתימן

אפרים נולד ב-7 ביוני 1925 בעיירה טרוטינו במחוז אקרמן שבסרביה, עיירה ציורית מוקפת מרחבים ירוקים אינסופיים. טרוטינו נחצתה על ידי הנהר אריצ'כה ששימש נתיב הובלה וחוף רחצה. שני שלישים מתושבי… קראו עוד עוצמת הרוח – סיפור חייו של אפרים זלצהנדלר – כפר הס

לתעשייה הצבאית היו, ועדיין ישנם, מספר מפעלים לייצור נשק (מפל"ן). אחד מהם שכן בעבר בתל אביב, לא רחוק ממגדלי עזריאלי. מחלקה 61 במפעל זה היתה מורכבת מאנשי מקצוע מצוינים, טכנאים… קראו עוד "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים": מייצור רובים לייצור חנוכיות

בימיה הראשונים של תל אביב לא היה בה חוף רחצה מוכרז (לבד מהמרחצאות בנווה שלום) ולא היו בה מצילים רשמיים, והמורים התלוו לתלמידיהם ההולכים לרחוץ בים, כדי לשמור על ביטחונם.… קראו עוד מצילי תל אביב

שלמה נולד לדוד צליל (צלליכין) ולאלה לבית קלימן ביום כ"ג בשבט תשנ"א, 20.2.1941, בראשון לציון, צאצא למשפחה ותיקה, דור שישי בארץ. הוא למד בבית הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון וסיים… קראו עוד שלמה צליל

בעידן המסכים הממוחשב בו אנו חיים, נראים לוח וגיר כלקוחים מתקופה היסטורית רחוקה… בשנת 1978, לפני ארבעים שנה בדיוק, צולמה אהובה כרמלי ליד לוח גדולטסט, עליו רשמה בגיר את תוצאות… קראו עוד לוח וגיר: בחירות בעיריית פתח תקווה

בתחילת מלחמת העולם השניה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון, בו כלאו את המתנגדים להם, בינהם אנשי המחתרות היהודיות. בשנת 1944 נכלא בלטרון חיים בן יעקב, מפקד נועז ומוערך בארגון האצ"ל.… קראו עוד גיבור מציג גיבור – לוחם האצ"ל בלטרון וחנוכית המכבי

אברהם ישפה נולד בביאליסטוק בשנת 1864. אברהם הצטיין בלימודיו בישיבת וולוז'ין שבסיומה הוסמך לרבנות. עוד בתקופת לימודיו בישיבה הצטרף לתנועת 'חובבי ציון'. לפרנסתו עסק במסחר בחומרי מתכת בערים אודסה ויקטרינוסלב.… קראו עוד פרדס משפחת ישפה

הבחירות המקומיות של שנת 1965 נערכו ב-2 בנובמבר והתקיימו במקביל לבחירות הכלליות לכנסת (כך היה נהוג עד לבחירות של שנת 1978, אז פוצלו הבחירות הכלליות והמקומיות למועדים נפרדים). בבני ברק… קראו עוד בחירות בבני ברק – זכרונות משנת 1965

שרה ואלי בן יעקב ממעלות-תרשיחא היו פעילים ציבורית במשך שנים ארוכות ואף נבחרו לכהן בתפקידי הנהגה בכירים ביישוב: שרה כיהנה כמזכירת נעמ"ת בין השנים 1966 ל-1998 (במשך 32 שנה!), אלי… קראו עוד הזוג בן יעקב ממעלות-תרשיחא

לפני 100 שנים, ביוני 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בעקבות התנקשות ביורש העצר האוסטרי, פרנץ פרדיננד. בארץ ישראל התרחשו כמה אירועים  בשל המלחמה, ביניהם: השלטון העות'מאני גירש תושבים מן העיר… קראו עוד רפאל אבולעפיה – חייל בגדוד נהגי הפרדות

מחוז געגוע וזיכרון – אלבום התמונות האלבום הוא ארכיב, מקום לאחסון הזיכרון ושמירתו, באמצעות תצלומים, מסמכים ותעודות מסוגים שונים. אך האלבום הוא גם אזור תצוגה, מקום שבו מסודרות פיסות הזיכרון… קראו עוד אלבומי הארץ – דפדוף באלבומי ישראל נגלית לעין

תקופת המלחמה מביאה לפתחנו אובדן עצום וטרגדיות בלתי נתפסות, אולם ביניהם אפשר להיאחז ברגעים קטנים של נחמה שמזמנים לנו הזכרונות הטמונים באלבומים הפרטיים והקולקטיביים שלנו. במסגרת פרויקט 'רחוקים מהבית –… קראו עוד מחוז געגוע וזיכרון

אני זוכרת את יצחק בן-ישראל, תמיד חביב, מתהלך עם כלבו הקטן ברחוב בני משה ברחובות, שם התגורר. חיוך נצחי על פניו, אהוב על הבריות. הכרתי אותו כמורה למוסיקה של אחותי… קראו עוד יצחק בן-ישראל – אדם יקר ומורה אהוב

ישנה דמות אחת שלא משה מעיניי. זו בעצם לא דמות, זו אגדה מהלכת. בכל תחום של החיים היא נגעה. לא רק  זאת, היא גם העלתה כל נושא לרמות גבוהות  של… קראו עוד אמי, שושנה לוי

לפעמים תמונות באלבום מספרות סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף. כך הוא הסיפור של אלבום לאה רקוב. באלבום משפחתי של משפחת רקוב אפשר לעקוב אחרי חיים שלמים של צעירה מיוחדת… קראו עוד מעתלית לירושלים – הסיפור של לאה רקוב, מלוות השיירות

לבני העדה השומרונית החיים בארץ סוכות מיוחדות, הנבדלות מהסוכות המוכרות לרב הציבור. ראשית, הסוכה נבנית בתוך הבתים ולא מחוץ לבית. מקור המנהג בכורח : בתקופת השלטון העות'מאני התנכלו השלטונות לשומרונים… קראו עוד על סוכות עם גג שמתחשק לאכול

ליכודם של שבטי ישראל אשר עלו ארצה מן התפוצות השונות, והכרת מורשתן של כלל עדות ישראל, היו בין המשימות העיקריות שנטלו על עצמם הנשיא יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית.… קראו עוד סוכות בצריף הנשיא יצחק בן-צבי ורחל ינאית

אמי אסתר נולדה ב-15.3.1922 בהמבורג שבגרמניה להוריה, אנה ופריץ ורבורג. פריץ נולד בשנת 1879 בהמבורג ואנה נולדה בשנת 1892 בשטוקהולם, שבדיה. משפחת אמה של אנה, אלן, הייתה משפחת יוספסון, אחת… קראו עוד סיפור המשפחה של ניבה לביב

ביום ראשון ה-22.2.1948, יצאה בוליסה, דודתי (אחותו של אבי אברהם), מחדרה שבבית החולים "שערי צדק", לעבודתה בבית התינוקות של ויצ"ו, ששכן בסמטת מבוא המתמיד. בדרכה, עצרה ליד הסנדלרייה של שטרנפלד,… קראו עוד הילדה של בית החולים וואלך

בשנת 1902 הקים ד"ר משה (מוריץ) ואלאך, יהודי יליד גרמניה, בית חולים על דרך יפו, סמוך לשכונת "שערי צדק" בירושלים. בית החולים נקרא "שערי צדק" אך כל תושבי העיר הכירוהו… קראו עוד הסוכה הכי "גבוהה" בירושלים – על סוכה מפוארת מלפני יותר ממאה שנה

באלבומו של אבי גודמן באתר "ישראל נגלית לעין" מככבות תמונות רבות משנת הלימודים 1952-53 ,שנת ההכשרה שעבר בישראל במכון למדריכי חוץ לארץ, מטעם הסוכנות היהודית. אבי, שנולד וגדל בניו יורק,… קראו עוד "זכר להקהל" -על טקס מרגש בימינו אנו, שמקורו בתקופת התנ"ך

"בתקופתי, ילדים בגיל הגן לא הורשו להשתתף בליל הסדר", מספרת נעמי צעירי (לבית מנהיימר) שנולדה וגדלה בשנות הארבעים והחמישים בקיבוץ גליל ים. "אני מניחה שהמבוגרים לא רצו שנפריע לסעודה ובעיקר לטקס הארוך של קריאת ההגדה הקיבוצית. כבכל ערב נשלחנו גם ביום זה לבית הילדים והתארגנו לשינה בהשגחת מבוגר אחראי. אני הייתי 'ילדה טובה ירושלים', אבל בשכבת הגיל שלי היו כמה שובבים נועזים. בליל סדר אחד…

באחת התמונות, משנת 1965 נראה אחיו הצעיר אבי בחצר הבית, מחופש לשוטר, ולידו שתיל של עץ אורן.
במהלך שלבי התיעוד התבקש יוסי על ידי המתעדת, רחל שור, לספר מעט אודות העץ, וכך נחשף סיפור משפחתי מרגש.

משפחת לוי הצעירה – ניסים, שושנה וראובן בנם בן השנה – עברה להתגורר בפרדסיה, שאז עוד כונתה 'שכונת יונה', באביב 1946. באותם ימים כללה השכונה הקטנה כעשרים משפחות בלבד, כולן מקרב יוצאי תימן, ומשפחת לוי חברה אליהן במסגרת מהלך יזום לעיבוי הישוב.

המועד המדויק של ההצבעה באו"ם לא נקבע מראש ולא פורסם. בפועל התקיימה ההצבעה בסביבות חצות שעון ישראל, עת היו רוב רובם של התושבים בבתיהם. למעטים היה אז מקלט רדיו בבית. היו שהלכו למכרים להם היה רדיו והתגודדו סביבו, בציפיה מתוחה לבאות. את ההצבעה שידרה תחנת הרדיו של האו"ם בשידור ישיר והיה צורך לאתר את התדר המתאים בגלים הקצרים. התחנה המקומית, "קול ירושלים", שהיתה של הממשל הבריטי, לא שידרה בלילה.

השלג הכבד שירד בחלקים נרחבים של ישראל בחורף 1950 הפתיע את כל תושבי הארץ. עבור חלקם היתה זו הפעם הראשונה בה חזו בתופעה.

השלג היה חלק בלתי נפרד מילדותו של יעקב למפרט (לימים נמרי), העיירה סקידל בפולין בה נולד וגדל היתה מכוסה לבן במשך שבועות רבים בחורף. יעקב וחבריו היו משחקים בשלג, בונים ממנו בובות, וגוררים זה את זה במזחלות…

החל משנות השישים המאוחרות, בחצר משפחת אהרון ושמחה חבה בשיכון מזרחי א' במגדיאל, שכן טאבון שהיה פעיל רק יום אחד בשנה.

בכל י"ד בניסן, ערב פסח, בשעות הבוקר המאוחרות, היו נאספים סביב הטאבון הגברים שבמשפחה וכמה שכנים תושבי השכונה, ומכינים מצה שמורה לערב החג. הרב רפאל ביטון, שכיהן החל מתחילת שנות החמישים כרבה האהוב של מגדיאל (ואחר כך למשך שנים רבות כרבה הספרדי של הוד השרון), היה אחראי על הכנת המצרכים וחלוקתם.

"למדור לחיפוש קרובים הגיעו ידיעות ופריסות (דרישות?) שלום מאת קרובים וידידים מהארץ ומהעולם"- משפט פותח זה של פינת הרדיו 'מי מכיר מי יודע', או בשמה המוכר והלא רשמי, 'המדור לחיפוש קרובים', נחקק היטב בזכרונם של רבים.
החל מסוף שנות הארבעים, ובמהלך שנות החמישים והשישים, שידרו קרייני הרדיו רשימה ארוכה של שמות עולים ושורדי שואה, תושבי ישראל והתפוצות, המחפשים מידע וקשר לבני משפחה, חברים או מכרים.

'מחפשים את המטמון' בשידור חי – על התוכנית המיתולוגית שריתקה כמיליון מאזינים לרדיו
אחת לחודש, בימי ראשון, מיד לאחר סיום חדשות הרדיו של השעה 21:00, נשמעה ברחבי רבבות בתים בישראל תרועת שופרות. הצליל המוכר, מתוך התהלוכה המלכותית באופרה 'אאידה' של ורדי, היווה את אות הפתיחה הדרמטי לאחת מתוכניות הרדיו המיתולוגיות ששודרו בארץ מאז ומעולם- 'מחפשים את המטמון'.

לבית הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון הסטוריה מפוארת ומיוחדת במינה: 'חביב' נחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו שמשה העברית כלשון ההוראה של כל מקצועות הלימוד.
בית הספר, הממוקם ברחוב אחד העם, דרומית לבית הכנסת הגדול, נוסד בשנת 1886. עד לשנת 1951 נקרא פשוט: 'בית ספר עממי', ואז שונה שמו ל'חביב', על שם דב חביב לובמן, עסקן ציבור שכיהן שנים רבות כראש ועד המושבה וכראש ועד ההורים בבית הספר.

בשנת 1960 הוקם לראשונה בקרית שמונה בית ספר תיכון ושמו – 'מעלות'
בשנה הראשונה כלל בית הספר רק כיתה אחת – מקצועית. בשנה השנייה נוספה כיתה עיונית. תלמידי הכיתה המקצועית סיימו לימודיהם בסוף כיתה י', ותלמידי הכיתה העיונית, מעטים יחסית, המשיכו עד לקבלת תעודות הבגרות בסוף כיתה י"ב. בכיתה י"א התפצלה הכיתה לשתי מגמות: הומניסטית ומתמטית- פיסיקלית.
ד"ר שמעון גולן, אז שמעון גולדנברג, בוגר המחזור השני של בית הספר, נזכר במורים שליוו את שנותיו כתלמיד

בין שלל תמונות המחזור של ילדי משפחת אלנקוה מבית הספר העממי 'צפרירים' בחיפה בו למדו, נמצאה גם גלויה ממנה ניתן ללמוד על אחת מהמורות המיוחדות שלימדו אותם, אם לא המיוחדת שבהן.
הגלויה נשלחה מהמחנכת רות רבאון, אל תלמידתה מירי אלנקוה (לימים סמית') בת השתים עשרה, בזמן החופש הגדול, בחודש יולי שנת 1955.
מרים יקירתי"
אף כי שמחתי מאד עם מכתבך, לא היתה לי שהות מיד לענות לך, מכיוון שאני ממשיכה להשתלם בטבע במכון הביולוגי בכפר יהושע עוד שבועיים.
אדם שאינו לומד- אינו ראוי ללמד- לא כן?
אני שמחה מאד לקראת ביקורכם, אולם כדאי לפני זה לכתוב לי גלויה…"

"הורי היו אז זוג צעיר, אמי היתה בת עשרים לערך", מספרת נאוה. "הם דווקא לא היו בליינים גדולים, אבי עבד קשה מאוד כנהג, אמי היתה עקרת בית. גם המצב הכלכלי באותם ימים לא היה מזהיר. אבל בחג הפורים נהגו לבלות או לנסוע לעדלאידע המפורסמת בתל אביב, שם גם היו לאמי חברות מתקופת לימודיה בבית הספר לבנות בנווה צדק".

כל תושבי האזור במים! על הבריכה האולימפית בשדרות
"אבא אהב לשחות. בהיותו ילד במרוקו שחה בים, כשהגיע כנער לישראל החל לשחות גם בבריכות "גלי גיל" וגורדון בתל אביב… אני זוכרת אותו חוצה בריכה אולימפית, באורך חמישים מטר, בלי להוציא את הראש מהמים אפילו פעם אחת". אילנה חזן נזכרת באביה, דוד כהן, ובחיבתו לים ולבריכה, שהיו גם חלק בלתי נפרד מילדותה.

לקראת חג הפורים", כך נזכרת סבטלנה, "שאל אותי אם לפבל יש תחפושת. לא ידעתי בכלל על מה הוא מדבר באוקראינה לא חגגנו את חג הפורים וגם לא שום חג דומה לזה. לאחר שהסביר לי במה מדובר החלטנו אלכס ואני להכין תחפושת יפה לפבל. לשנינו יש ידיים טובות, אלכס אפילו יודע לסרוג, למד מסבתא שלו…

ארבע מצוות בחג הפורים, ארבעתן מתחילות באות מ': מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים. במושב אבנ"י אית"ן שברמת הגולן, ייסדו התושבים מסורת מיוחדת לקיום המצווה השלישית, משלוח מנות.

אוסף התמונות שלפנינו הובא למרכזי התיעוד של 'ישראל נגלית לעין' באדיבותן  של רות דיין וראומה ויצמן לבית שוורץ ומועלה לאתר 'ישראל נגלית לעין' לכבוד יום הולדתה ה-102 של רות דיין.… קראו עוד אלבומים משפחתיים של רות דיין

"כשהייתי ילדה במצרים, 'החופש הגדול' היה אפילו עוד יותר גדול, או אם נדייק, יותר ארוך: הוא נמשך שלושה חודשים. בחודשי הקיץ בקהיר, העיר בה גדלתי, היה חם מאוד. היה מקובל ביותר לנפוש בתקופה הזו בעיר החוף אלכסנדריה, ואני כנערה הייתי מבלה שם עם משפחתי כמעט מדי קיץ". כשבעים שנה חלפו מאז אותן חופשות על שפת הים באלכסנדריה, אבל רישומן חרוט עדיין בזכרונה של שושנה כהן (אז רוזט פרדו).

"לא אהבתי את חוף הים, השמש ואני לא היינו אף פעם חברות טובות", כך מספרת עדנה אסכולאי (לבית גרסטל). "ולמרות זאת, במסגרת הקייטנה אליה נשלחתי בילדותי, ביליתי על החוף כמעט מדי יום לאורך שבועיים.
גדלתי בשנות הארבעים ברחוב נחמני במרכז תל אביב ולמדתי בבית הספר היסודי 'בלפור'. כשהחל החופש הגדול רשמו אותי הוריי לקייטנה המיועדת לילדי בית הספר. לא היה אז מגוון קייטנות כמו היום וגם לא התחשבו יותר מדי ברצונם של הילדים. כולם הלכו לקייטנה וכך גם אני, לבושה בבגד ים שלם ועליו חולצה, מכנסי התעמלות קצרים המסתיימים בגומי, כובע וסנדלים שאבא היה קונה לי בחנות "פיל" בתחילת כל קיץ.

"היו לבן-צבי עיניים טובות", מספרת שמחה צרפתי (אז שמחה סיטבון), כשהיא נזכרת בפגישה בבית הנשיא, בה השתתפה יחד עם חבריה לחברת הנוער 'סנונית'. "אחת מחברות הקבוצה שלנו, ילידת מרוקו", היא מוסיפה, "התפלאה שבית הנשיא צנוע כל כך. היה ידוע שהנשיא ואשתו הם אנשים צנועים אבל לא ידענו עד כמה. אני זוכרת שאמרה: חשבתי שהנשיא הוא כמו מן מלך, אצלנו במרוקו המלך גר בארמון…".

"בשואב האבק שלי", כך מספרת האמנית רחלי רוגל, "תמיד מוצאים אוצרות: חוטים, שאריות בד קטנות, חרוזים וכפתורים. גם בבית אבי היו אוצרות בתכולת שואב האבק. אבי, מנחם מפטש, יליד בגדד, היה צורף. בתקופה מסוימת עבד גם בבית ובתום כל יום עבודה היה שואב את פירורי הזהב שנשרו משולחנו אל הרצפה. את שקיות שואב האבק היינו שומרים ומעבירים למפעל שניפה עבורנו את הזהב משאר הפסולת.

בשנת 1930 הגיע מהמושבה מגדיאל זוג חלוצים צעיר, שושנה ושלמה סוכובולסקי, לשטח שומם בין חדרה לכפר סבא. בשטח זה הקימו הם וחבריהם, בני העלייה הרביעית מגרעין תל אביב, ישוב חדש בשם 'ארגון חקלאי תל אביב', לימים המושב השיתופי עין ורד. רכושם הדל כלל מספר בגדי עבודה, כמה כלי מטבח, ופרה אחת בשם 'עתידה

סאלח עליסאת נולד בשנת 1956, וכבר בשנים הראשונות לחייו אהב את הפיסול והעבודה בעץ. חסיין, דודו, ייצר מחרשות מעץ ומכתש לטחינת קפה, וסאלח הילד הקטן אהב לשבת לידו ולהתבונן במעשיו. יום אחד החליט לנסות להכין מחרשה בעצמו. כשסיים את מלאכתו, הראה לדודו ושאל: "מה דעתך על העבודה שלי?"

"לפרה שלנו קראו 'שמחה', כי נולדה בשמחת תורה. לפרה השניה קראו 'חדווה'. הוריי היו חולבים אותן, ואת החלב מחלקים ומוכרים לשכנים. גם אני חילקתי חלב, למכרים שגרו רחוק יותר. אמי היתה ממלאת כד קטן בחלב, ולו מכסה וידית אותה תליתי על כידון האופניים. נסעתי בזהירות, מקפידה שלא ליפול. הייתי אז בת עשר בסך הכל. אמי היתה מכינה מהחלב גם גבינה, בתקופת הצנע גם מאכל פשוט היה נחשב מעדן". הזיכרונות של מיכאלה סלומון (אז מיכאלה בונין) טריים ושוקקי חיים, כמו לא עברו עשורים מאז ימי ילדותה, ברחוב ארלוזרוב ברעננה בשנות החמישים.

בדרה קרואני לבית מרחבי גדלה בכפר גרחאו בתימן. המשפחה התגוררה בבית עשוי חימר, ובחצר הגדולה הצמודה לבית היו יושבות הנשים ועוסקות בקליעה מענפי עצי הדקל. בין השאר קלעו מגשים גדולים להגשת פיתות, וסלים בגדלים שונים ששימשו לשלל מטרות: סלים גדולים, למשל, שימשו לאחסון בגדים, שכן ברוב הבתים לא היו ארונות.

עלייה, התיישבות, נפילת האב ושבי הבן: סיפור משפחת ברכה כתמצית תקומת ישראל
פעמיים ניסה שלמה ברכה (יליד 1901) לברוח ממקום מגוריו בחאלב שבסוריה לישראל, וכשל בחצית הגבול. למרות זאת, נשארה כמיהתו לעלות ארצה עזה כשהיתה.
מאחותו שרינה, שכבר עלתה לארץ, ביקש שלמה לנסות ולהשיג משלטונות המנדט סרטיפיקט שיאפשר לו ולמשפחתו להגיע ארצה בצורה חוקית.

אריק פרוסק גדל בשכנות למשכן הכנסת הזמני בבית פרומין. טקסים ואירועים חגיגיים היו מבחינתו לשגרה, והחיים כשכן הכנסת הקנו לו זכרונות ילדות מיוחדים: "הבית ברחוב בארי 3 בו גדלתי היה צמוד לבית פרומין, שהיה בשנים אלו משכן הכנסת", הוא מספר. "מבחינתנו הילדים, לא היתה אטרקציה גדולה מזו. ממרפסת ביתנו ראינו את כל האירועים שהתרחשו באזור הסמוך לכניסה: קבלות הפנים, המצעדים, ההפגנות.

"כדי להראות להם שהם לא הצליחו!"- על חתונה בברגן בלזן ועל סוודר עם סיפור מיוחד
"את הסוודר סרגה אמא מצמר גרבי חיילים נאצים", כך מספרת רבקה פינקלשטיין (לבית טיבלום) ממושב נורדיה, כשהיא נזכרת באחד מפריטי הלבוש של אמה, טובה ג'וצה טיבלום (לבית וולד). "מגיל צעיר הכרתי את הסיפור: אמא שרדה את ברגן בלזן ונשארה במקום לאחר ששוחרר והפך למחנה עקורים. במחנה עבדה במיון מדים וגרבי צמר של חיילים נאצים ששבו מהמלחמה. יום אחד החליטה לעשות מעשה: היא פרמה כמה זוגות גרביים ובעזרת שני מקלות סרגה לעצמה סוודר, בצבעי אפור וחום, כצבע הגרביים. את הסוודר הזה היא לבשה בגאוה עשרות שנים, הרבה אחרי שעלתה ארצה.

"על מדף בכיתה היתה מונחת הקופסה הכחולה, היא קופסת קק"ל", כך מספרת פרופ' רנה שפירא, כלת פרס ישראל לחקר החינוך, שאלבום הוריה, שרגא ודבורה נצר (בעבר נוסוביצקי), היה מראשוני האלבומים שתועדו במסגרת מיזם "העיר הנגלית לעין", במלאת 100 שנה לתל אביב.