סיפור האלבום
סיפור משפחת מרדכי אלנקוה (Mordehay Elnekave's family story )
מוצא אבות משפחת מרדכי אלנקוה מחיפה הינו ממספר מקורות מגוּוָנִים: משפחות בנבנישתי Benveniste)) מירושלים, ואלנקוה Elnekave)) מחיפה, שתיהן משפחות ספרדיות ותיקות שמוצאן ביהדות ספרד ומגורשיה, וכן משפחת דויטש, מהונגריה.
אמו של מרדכי אלנקוה, בוליסה (פאולינה) אלנקוה לבית בנבנישתי, נולדה בירושלים, בעיר העתיקה בשנת 1871 לאביה, עזרא בנבנישתי, שנולד בירושלים בשנת 1827 לאביו יצחק בכור בנבנישתי. יצחק בכור הגיע לירושלים מאיסטנבול בתחילת שנות ה-20 של המאה התשע-עשרה ונשא לאשה בירושלים את מנורה (בכורה), אף היא ילידת ירושלים. סיפורה המלא של משפחת עזרא בנבנישתי מירושלים נמצא כעת בהכנה ויופיע באלבום נפרד. עזרא היה איש ירושלים שהוציא לאור עיתון רב-לשוני (לאדינו, צרפתית ועברית) בפאריז בשנת 1864 (מחלוצי העיתונות בלאדינו) ובשנת 1870-72 הוציא לאור בירושלים את העיתון בלאדינו "חבצלת" (במקביל ל"חבצלת" שיצאה בעברית, באותה מערכת). הוא היה פעיל ציבורית בחברות חסד בירושלים ועסק בקידום רעיון שיבת ציון, חידוש השפה העברית וחזרה לעבודת אדמה בארץ הקודש. הוא נפטר בירושלים ב-1899 ונקבר בהר הזיתים.
אביו של מרדכי אלנקוה, יצחק אלנקוה, נולד בחיפה לאביו אליקים (צ'יליבון) אלנקוה בשנת 1876. הוריו של יצחק הגיעו לחיפה מאיזמיר (סמירנא) ["המגיד", שנה שמינית גיליון 22, עמ' 171 תחת הכותרת טירקייא, סמירנא (איזמיר)] בשנת 1868 מסיבות אידיאולוגיות וכנראה בעקבות רדיפות והצקות ליהודי איזמיר בחג הפסח של שנת 1864 מצד נוצרים-יוונים בני העיר איזמיר . אליקים אלנקוה התגורר בחיפה ליד תחנת הקמח, עם משפחתו (שנים עשר ילדים, נשוי פעמיים, לרבקה לבית לוי - 5 ילדים ראשונים, התאלמן ונשא לאשה את שרה לבית לוי, אחותה הצעירה של רבקה - ונולדו להם 7 ילדים נוספים). אליקים עבד למחייתו בבית מסחר לעץ, התפרנס ביגיע כפיו והיה ידוע כאיש ישר ומוכשר היודע לחשב "חישובים שונים בעסקי בנייה". את בניו שלח אליקים ללמוד בבית ספר "אליאנס" בחיפה, וחינכם להתפרנס מעבודתם. בנו בכורו, אברהם, לאחר לימודים בסמינר המורים של חברת כי"ח בפאריז, הפך למורה ואח"כ למנהל בתי-ספר של כי"ח בתוניס, בטבריה, באיזמיר, בהמדן בפרס, רודוס והעיר צידון בלבנון. אשתו, אלגרה לבית כלפון (מחיפה), מורה מוסמכת בעצמה
בסמינר המורים של כי"ח בפאריז, ליוותה אותו לאחר נישואיהם בנדודיו הארוכים ובעבודתו בבתי-הספר של כי"ח. משפחתו חזרה לחיפה והתגוררה בנווה שאנן.
אליקים אלנקוה חיפש כלה מתאימה לבנו השני, יצחק, שהפך להיות סנדלר אומן הגאה בעבודתו, ייצר נעלי נשים אלגנטיות ומעודנות בבית מלאכה ברחוב סטנטון (מעלה השחרור) בחיפה וזכה להצלחה גדולה לפני מלחמת העולם הראשונה. בחיפושיו לכלה לבנו הגיע אליקים לירושלים בניסיון לשדך ליצחק את בוליסה לבית בנבנישתי, בתו של עזרא בנבנישתי. ואכן הקשר נוצר ובעיתון "הצבי" הופיעה הודעה על אירוסי השניים ["הצבי" שנה ארבע עשרה, גיליון לד, מיום 10/06/1998 בעמוד השער]. מרגלית שילה, בהערות לספרה "נסיכה או שבויה?", מתייחסת לנישואין בין "אנשי היישוב הישן לתושבי המושבות יפו וחיפה" ומביאה, בין היתר, כדוגמה לקשר בין אנשי היישוב הישן למושבה חיפה את המודעה שהופיעה בעיתון "הצבי" על "בוליסה בנבנישתי מירושלים ויצחק אלנקוה מחיפה" [מרגלית שילה, "נסיכה או שבוייה", עמ' 283, הערה 106, אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, 2001].
מן הצד השני של משפחת מרדכי אלנקוה, אבותיה הרחוקים יותר של אילנה אלנקוה (לבית דויטש) מהונגריה הגיעו ממוראביה. אילנה אלנקוה הצעירה הגיעה לבדה לארץ, לחיפה, בתחילת שנת 1939 על מנת להינשא למרדכי אלנקוה ולהקים יחד אתו משפחה חדשה.
מאחר ובמסגרת אלבום זה יקשה להרחיב את היריעה על אבות המשפחה היותר רחוקים, יוקדשו בהמשך על ידי בעלת האלבום שני אלבומים נוספים ונפרדים, האחד למשפחת אדם דויטש מהונגריה, והשני למשפחת עזרא בן יצחק בנבנישתי מירושלים. ביסודו, אלבום משפחת מרדכי אלנקוה מתאר (בין השנים 1928 ועד היום, אוקטובר 2016) מלחמת הישרדות ומאבק קשה ומתמשך לחיות ולגדל משפחה, על רקע שנות תחילת המאה העשרים, שנות מלחמת העולם השנייה והשואה, במיוחד סיפור שואת יהודי הונגריה. במקביל, נפרש בסיפור זה גם חלק מסיפור תולדותיו של היישוב הקטן נשר, ש"לידתו" החלה עם סיפור הקמת בית החרושת למלט "נשר" ליד חיפה בשנת 1924. הקשר המשפחתי לסיפורה של נשר העיר קשור קשר הדוק לתפקיד שמילא מרדכי אלנקוה כמנהל סניף הדואר המקומי הקטן בנשר, תחילה, באמצע שנות ה-30 תחת שלטון הממשל המנדטורי, ולאחר מלחמת העצמאות, תחת משרד הדואר העברי, בשירותו עבד מרדכי אלנקוה שנים ארוכות.
הסיפור השני השזור באלבום זה הוא סיפור
אהבתם ונישואיהם של מרדכי אלנקוה וכלתו, אילנה דויטש ממישקולץ, הונגריה, שבזכות הגורל שהפגישה עם מרדכי אלנקוה, נחלצה ברגע האחרון מגורלם של רבים מאד מיהודי הונגריה בשואה. חתונתם התקיימה במתחם בית החרושת למלט בנשר במאי 1939. גורלו של אחיה האהוב של אילנה אלנקוה, שאנדור, היה קשה ואכזר. הוא גויס על ידי הצבא ההונגרי בסוף שנת 1941 לפלוגות עבודה בכפייה, ואחר כך נמסר על ידי ההונגרים לידי הגרמנים. הוא שרד את כל הזוועות והעינויים עד תחילת חודש אפריל 1945, אך מת, או יותר נכון נרצח בהיותו בן 32 בצעדת מוות שיצאה ממחנהOhrdruf בגרמניה לכיוון בוכנוואלד, מרחק כ-75 קילומטרים משם, מזרחה, כאשר נמלטו הגרמנים מפני הצבא האמריקאי המתקרב למחנה. זהו גם סיפורה של אמם של אילנה ושאנדור דויטש, שעברה לבדה כאלמנה את אימת ימי המלחמה בבודפשט, ציפתה לשובו של בנה מאז גויס לצבא ההונגרי ולא חזר, ולאחר שהמלחמה הסתיימה הסתובבה בתחנות רכבת עם תמונתו ושאלה עוברים ושבים אם אולי נתקלו בו במשך השנים שעברו מאז שמעה ממנו לאחרונה. היא השתכנעה לעזוב את בודפשט ולעלות ארצה בתחילת שנת 1949, ולחיות בחיק משפחת בתה וחתנה ושלושת נכדיה. מרדכי ואילנה השתדלו והתאמצו בשנות הצנע הקשות לתמוך ולדאוג לצרכי המשפחה בת 7 הנפשות: שתי סבתות, זוג הורים ושלושה ילדים. ראשונה הלכה לעולמה בוליסה אלנקוה (לבית בנבנישתי) בשנת 1957. ביוני 1969 כרע מרדכי אלנקוה תחת עומס עבודתו וניסיונותיו לחפש פרנסה נוספת ונפטר באופן פתאומי מהתקף לב. אילנה אלנקוה המשיכה לדאוג לצורכי הבית, לילדיה וּלאִמָהּ, יוליה דויטש, שהתקשתה בימי זיקנתה בהליכה והייתה רוב הזמן מרותקת למיטתה. יוליה נפטרה בשנת 1973 בבית המשפחה בהיותה בת 87. לאחר מכן, כשנותרה אילנה לבדה לאחר נישואי ילדיה ופטירת אמה, עברה להתגורר לבדה בדירה קטנה ברמות רמז בחיפה. בשארית ימי חייה השתדלה לנצל את זמנה וליהנות ממשפחתה, ילדיה ונכדיה. היא השתתפה בטיולים בארץ ובחו"ל, מצאה בן זוג חדש עמו הספיקה לחיות כחמש שנים עד שנפטר, והגיעה לבסוף לקיבוץ דליה בהזמנת בנה וכלתה. שנה וחצי לאחר מכן חלתה במחלה קשה והלכה לעולמה בגיל 77. היא הותירה מאחוריה את שלושת ילדיה ושבעת נכדיה, שנפרדו ממנה בצער גדול ובכאב. כיום מגיע מספר ניניה הכולל ל-16. אילו הייתה זוכה לראותם, הייתה בוודאי קורנת מנחת.
31/10/2016, חיפה
קרא עוד
