סיפור האלבום
תולדות משפחת בנימין ידיד ומרים
ידיד בנימין, בנם של מרים ואליהו מועלם, נולד בשנת 1934 בעקרה, צפון עיראק. עם הגיעם ארצה, כבר בהרשמתם בשער העלייה, שינו הוריו את שם משפחתם לבנימין. בגיל שנה התייתם ידיד מאביו שנפטר בייסורים ממחלת כבד. ידיד עלה ארצה במרץ 1950 כשהיה בן 16.
רעייתו מרים, בתם של מרדכי וזרה מועלם, עלתה ארצה עם הוריה וששת אחיותיה. מוצא המשפחה בכפר מנרם הסמוך לגבול עירק טורקיה. אוכלוסיית מנרם הנוצרית דיברה ארמית ואילו היהודים דיברו טורקית. מרים נולדה בבגדד בשנת 1936. עם עלייתם ארצה התגוררו בני משפחת מועלם בצפת. ידיד ומרים הכירו זה את זו בעיראק, ונישאו בישראל בשנת 1953 בקריית שמונה, וגרו במעברה עד 1956.
ידיד ומשפחתו הגירו לעירק זמן קצר לפני פרעות הפרהוד שהתחוללו ביוני 1941 במקביל לניסיון הפיכה פרו-נאצי בבגדד. ערבים רצחו מאות יהודים, פצעו רבים ובזזו אלפים. הפרעות הסתיימו תוך ימים אחדים על ידי הצבא הבריטי שבלם את המרד. בתקופה זו שרר רעב, ומזון חולק עם תלושים שלמימושם נאלצו התושבים לעמוד בתור משעה שלוש לפנות בוקר כדי לזכות במעט לחם שחור. כילד קטן זוכר ידיד שהיה עומד בתור. לדבריו: "המשטר לא התנגד שיהודים יבנו בתי כנסת וכיבדו את הרבנים, עד המהפכה. לאחר שהרגו את המלך פייסל המשטר הלאומני החדש הטיל מיסים כבדים על היהודים העשירים ורדף את כלל היהודים. ידיד למד בבגדד מכיתה ג' עד ה': צרפתית, אנגלית חשבון ושיעורי תורה. הרשו להם להתפלל ברכת המזון אחרי ארוחת הבוקר שכללה סנדויץ'. הם היו משוחררים בשעה 12.00. בהיותו בן שמונה בלבד היה עליו לעבוד אחרי הלימודים עד שבע בערב בסנדלריה. בשנת 1948 עקב הכרזה על הקמת מדינת ישראל חל אסור לדבר עברית וחשודים באהדת הציונות נעצרו. משעה שמונה בערב הוטל עוצר על היהודים כדי למנוע מהם להיפגש עם פעילי עלייה שעברו דרך טורקיה לעיראק, והתמקמו במרתפים שם לימדו את היהודים עברית. ידיד שידע ערבית ועברית שימש מתורגמן ל-180 עולים שהיו במטוס בטיסה לישראל. "כשהגענו לישראל דיברנו רק ערבית -עיראקית", אומר ידיד, "משום שהפעילים הציוניים לימדו רק את בני הנוער עברית. שליחי העלייה היו מבריחים יהודים לגבול והבטיחו להם עליה תוך שישה חודשים כי הייתה בישראל מלחמה. מעיראק התאפשר להוציא רק שעון וטבעת ובלי להוציא זהב".
הישר מהמטוס הגיעו לשער עליה. משם
העבירו אותם לקריית שמונה ושיכנו אותם באוהלים. ידיד נסע לחדרה וקנה שני שקים של גרעינים שאמו קלתה כדי כדי למכור בקונוסים עשויים מנייר עיתון, בקולנוע רמז ששכן בצריף ירוק במעברת קרית שמונה. ידיד עבד במחסני הסוכנות בחלוקת ציוד לעולים. היה עוני ומחסור והוא עמד בתור לקבלת מנת מזון במסטינג. שוב נסע לחדרה לקנות לאמו אורז ותבלינים להכנת אוכל למשפחה. הם שמחו שאין ערבים בסביבת קרית שמונה. במקום היה רופא ואחות ואנשי הסוכנות שדאגו להם. הרעיה מרים מספרת "שהיו צריפים ופחונים שהיו יותר נוחים מאוהלים, בלילה היה קר וביום חם מאוד, היה הרבה בוץ ולא היו שבילי הליכה". ידיד זרע קצת ירקות שיהיה מה לאכול. לדבריו היו בעיירה כ- 1500 משפחות. הייתה מועצה מקומית, דואר וטיפת חלב. עבדו בקק"ל וקיבלו שכר כל 3 חודשים. ידיד היה סנדלר. עבד בלילות וייצר סנדלים אותם מכר לסוחר ברסקו בשם דיק. הוא מוסף: "בחורף חיממנו את הצריף עם פתיליה. מערכת היחסים עם השכנים התימנים והרומנים הייתה טובה. עם הרומנים החלפנו אבקת ביצים בסרדינים. נשים עזרו לנשים בלידות. הייתה תחנת משטרה בבית החאן. לימים עבדתי כסנדלר בקיבוץ דן. יצרתי גם נעלי צבא גבוהות למדתי לתפור במכונה את הסוליה של הנעליים. הייתי מקבל שכר בימי שישי וגם פירות. סבי הגיע לצפת אז עברנו לגור שם זמן מה".
"מרים רעייתי עבדה במסעדות בצפת. וכשחזרנו לקריית שמונה היא עבדה בבתי מלון במטולה אליה הגיעה ברגל כל יום". הדודים קנו לידיד אופניים בעזרתם עלה למטולה כדי לרכוש מהלבנונים מצרכים. כשנולדה בתו הבכורה, שרה, עברו לגור בשיכון. הוא עבד במקביל בייעור ובסנדלריה שלו. ידיד התגייס לצבא בשנת 1954 כמשגיח כשרות בבית חולים 10 (לפני רמב"ם). הוא יצא לחופשה אחת לשבועיים. העבירו אותו למשטרת כנען, גם שם שימש משגיח כשרות. "כששרה נולדה היה צריך הצבא לשלם לי שכר של תשעים לירות לפרנסת המשפחה, לכן שוחררתי ב-1955".
"כשהחלו ליפול על קריית שמונה קטיושות החיים השתנו והיה לנו קשה", הוא אומר, "היו צריכים לרדת למקלטים עם מזרונים והתינוקות".
לידיד ומרים נולדו 10 ילדים הבכורה שרה נולדה ב-1954 במעברה, יהודית -1958, אברהם 1959, רוחמה 1962, מנשה 1965, זאב 1966, זהבה 1968, אביבה 1969, אורית 1971 , ויעקב 1973.
בנימין עבד בכל עבודה שהוצעה לו והוא דוגמא ומופת לעובד שלא בחל בשום עבודה בימי
המעברה הקשים: בשנת 1952 עבד בייבוש החולה עם המהנדס אגון וייס והיה סנדלר בקיבוץ דן. ב-1953 בתה"ל ברשות החולה, ובקק"ל ב-1954/5. בשנים 1956-1961 עבד בסולל בונה. ב-1962-1995 עבד במחלקת הבניה הארצית בקיבוץ עמיר וקיבוצים אחרים. ב-1995-2005 עבד כמשגיח כשרות במלון פסטורל בקיבוץ כפר בלום.
למרים וידיד נולדו 46 נכדים ו- 25 נינים.
הם חגגו את חתונת הזהב בשנת 2003 בהשתתפות אורחים רבים וכל בני המשפחה כולל נכדים, נינים וחברים. בשנת 2013 חגגו 60 שנות נישואים עם המשפחה המורחבת שגדלה בינתיים כשהם בני 80 ו-82 .
משנת 1990, בנימין ידיד מנהל את "יד לאחים" ביד רמה. הוא מסייע רבות, בגלוי ובסתר, לנזקקים, לזוגות צעירים חסרי אמצעים, לקשישים ולחולים. הוא מכונה : "ידיד לעת צרה". האיש רב פעלים עניו וצנוע. את מפעל חייו הוא מנהל ללא סיוע מגורם עירוני מקומי או ממשלתי. כל פועלו מאהבת הבריות ומתוך אמונה גדולה ואהבת חינם. יד לאחים ממוקם בסמטה צדדית ברחוב ביאליק בקריית שמונה. היה זה מבנה נטוש ועזוב עד שידיד לקח לידיים את המקום והפך אותו לממלכה שלו לעשיית חסד ומתן בסתר לפני 11 שנים. להבדיל מארגונים אחרים שמתוקצבים ע"י משרדי ממשלה ואירגוני צדקה גדולים, הוא מספר שהכול בא מתרומות מאנשים טובים וכל שקל שנתרם עובר לנזקקים.
מתעדת תמי גיזונטרמן, 2015
קרא עוד
