סיפור האלבום
בנימין ליברמן נולד ב 4 באוגוסט 1907 בוילנא. להורים יהודה ורבקה היו 4 בנים: מקס, בנימין, רוברטו, ולאון. בבעלות המשפחה היה ביח"ר משגשג לנעליים, אך עם פרוץ המאורעות, שליוו את המהפכה הקומוניסטית, הוחרם רכושם והאב, לאחר שחרורו ממאסר, החליט על עזיבה לאורוגווי. בנימין, חבר "השומר הצעיר", לא הצטרף למשפחתו ועלה בגיל 17, שנת 1924, לארץ ישראל. ביפו פגש את דודו מצד אימו - אליעזר בקר. בנימין ליברמן עבד עם משפחת בקר בפרדסים ובכרמים של ראשון לציון אך כשהפרנסה היתה בדוחק, החליט לא ליפול למעמסה ועבר לתל אביב.
בתל אביב הוא חבר לקבלן בשם דיסלר ולמד את מקצוע הבניין. במקביל גם יצא ל כל עבודה בים, מפרנסת ומאפשרת לו לעזור לאחרים. הפלגות דייג והובלת אבטיחים למצריים. בשנת 1926 הגיע לארץ מר רוזנגרט עם 3 ספינות דייג גדולות למים עמוקים, והקים בתל אביב בית ממכר דגים. בנימין עבד אצלו ובמקביל הצטרף לתנועת צופי ים. שבט צופי ים , שהחל ב"קטן" כקבוצת "העוגן הצולל" עוד בשנת 1919 עם הסירה "עמליה" בראשות דוד אלמגור, הורשה על ידי המנדט הבריטי להמשיך ולהתקיים, כיוון שפעל כ"צופים" לפי תורתו של באדן פאוואל הבריטי. הממשל לא ידע שהקמת גדוד צופי הים שרתה למטרות הסוואה לפעולות ההגנה בים, כגון הברחת נשק,עזרה למעפילים וכו'. בשפך הירקון הוקם צריף צופי ים, נערכו תחרויות חתירה והיתה פעילות רבה בשבט.
בשנת 1929 הוחלט על הקמת חטיבת צופים קשישים (בני 17 ומעלה) שנחלקה לגדוד יבשה וגדוד ים. פעילותו של בנימין בגדוד צופי ים קשישים, ההפלגות למצריים וסוריה והעזרה החשאית לפעילי ההגנה הביאו אותו, בהמשך הדרך, לקבלת תפקיד ראש שבט צופי ים. בסוף שנת 1931 החליט בנימין לעזוב את ארץ ישראל כדי ללמוד באקדמיה הימית של אורוגוואי ולבקר שם את משפחתו. הוא סיים את לימודיו בדרגת רב חובל, נשא לאישה את חברתו זהבה לבית שטייגמן, שהגיעה באוניה מתל אביב, ויחד הם חזרו לארץ בשנת 1934. בנימין וזהבה גרו ברחוב הירקון והולידו את בכורם אורי בדיוק ביום הולדתו ה- 27 של בנימין: 4 באוגוסט '34.
בנימין ממשיך את פעילותו בצופי ים, אך לפרנסת המשפחה הוא חוזר לענף הבניה. כשמתחילות הפרעות ביפו בשנת 1935 וערביי העיר מסרבים לפרוק סחורות, שהגיעו לנמל לספק צורכי הישוב היהודי, מחליט הוועד הלאומי להקים נמל עברי בתל אביב.
בנימין עוזב את עסקי קבלנות ומתמנה לרב חובל של הנמל המתהווה, תפקיד אותו ממלא בהצלחה רבה עד ליום סגירתו הנמל בשנת 1966. פתיחתו הרשמית של הנמל, בשנת 1936, ממלאה בשמחה ובגאווה את הישוב העברי : ספינות מעפילים, יבוא של מלט לבנין הארץ, יצוא תפוזים, ספינות דייג ועוד.
לאחר כ - 3 שנים פורצת מלחמת העולם השניה ובאה דרישה מטעם הצי המלכותי הבריטי לבנות שולות מוקשים בנמל. המהנדסים הבריטיים והפועלים העבריים חוברים לביצוע המשימה ובשנת 1944, בניצוחו של רב חובל בנימין ליברמן, משיקים את שולת המוקשים הראשונה ומורידים אותה לים בזמן מלחמת העצמאות ב - 1948 , פיקד בנימין על הגנתו של הנמל והיה אחראי לביטחונו ותפקודו. בזמן מבצע קדש, ב - 1956 , התמנה למפקד מבצע "אופיר" בחצי האי סיני. בין השנים 1966 - 1971 עבד בשרות חברת הספנות הישראלית "צים" בתפקידי ניהול סניפים וארגונם במערב אפריקה - ניגריה וגאבון.
בשנת 1971 חזר עם אשתו לארץ והקים, עם שותף, חברה להובלת ימית בשם קמפאלי. משרדיה של החברה היו ברחוב רוזנבאום בתל אביב, (ליד ביתו הפרטי של מנחם בגין). בחברה עבדו בכורו אורי - רב חובל, בתו רותי כמזכירה בכירה, בנו מקסים, שהפליג קודם כ- 5 שנים וירד מהים בדרגת קצין ראשון, וכלתו ענת, שהפליגה עם מקסים, כ -3 שנים, בתפקיד קצינת אלחוט. בנימין ניהל את החברה מיום היווסדה ועד ליום מותו בגיל 81 בשנת 1988.
בתל אביב הוא חבר לקבלן בשם דיסלר ולמד את מקצוע הבניין. במקביל גם יצא ל כל עבודה בים, מפרנסת ומאפשרת לו לעזור לאחרים. הפלגות דייג והובלת אבטיחים למצריים. בשנת 1926 הגיע לארץ מר רוזנגרט עם 3 ספינות דייג גדולות למים עמוקים, והקים בתל אביב בית ממכר דגים. בנימין עבד אצלו ובמקביל הצטרף לתנועת צופי ים. שבט צופי ים , שהחל ב"קטן" כקבוצת "העוגן הצולל" עוד בשנת 1919 עם הסירה "עמליה" בראשות דוד אלמגור, הורשה על ידי המנדט הבריטי להמשיך ולהתקיים, כיוון שפעל כ"צופים" לפי תורתו של באדן פאוואל הבריטי. הממשל לא ידע שהקמת גדוד צופי הים שרתה למטרות הסוואה לפעולות ההגנה בים, כגון הברחת נשק,עזרה למעפילים וכו'. בשפך הירקון הוקם צריף צופי ים, נערכו תחרויות חתירה והיתה פעילות רבה בשבט.
בשנת 1929 הוחלט על הקמת חטיבת צופים קשישים (בני 17 ומעלה) שנחלקה לגדוד יבשה וגדוד ים. פעילותו של בנימין בגדוד צופי ים קשישים, ההפלגות למצריים וסוריה והעזרה החשאית לפעילי ההגנה הביאו אותו, בהמשך הדרך, לקבלת תפקיד ראש שבט צופי ים. בסוף שנת 1931 החליט בנימין לעזוב את ארץ ישראל כדי ללמוד באקדמיה הימית של אורוגוואי ולבקר שם את משפחתו. הוא סיים את לימודיו בדרגת רב חובל, נשא לאישה את חברתו זהבה לבית שטייגמן, שהגיעה באוניה מתל אביב, ויחד הם חזרו לארץ בשנת 1934. בנימין וזהבה גרו ברחוב הירקון והולידו את בכורם אורי בדיוק ביום הולדתו ה- 27 של בנימין: 4 באוגוסט '34.
בנימין ממשיך את פעילותו בצופי ים, אך לפרנסת המשפחה הוא חוזר לענף הבניה. כשמתחילות הפרעות ביפו בשנת 1935 וערביי העיר מסרבים לפרוק סחורות, שהגיעו לנמל לספק צורכי הישוב היהודי, מחליט הוועד הלאומי להקים נמל עברי בתל אביב.
בנימין עוזב את עסקי קבלנות ומתמנה לרב חובל של הנמל המתהווה, תפקיד אותו ממלא בהצלחה רבה עד ליום סגירתו הנמל בשנת 1966. פתיחתו הרשמית של הנמל, בשנת 1936, ממלאה בשמחה ובגאווה את הישוב העברי : ספינות מעפילים, יבוא של מלט לבנין הארץ, יצוא תפוזים, ספינות דייג ועוד.
לאחר כ - 3 שנים פורצת מלחמת העולם השניה ובאה דרישה מטעם הצי המלכותי הבריטי לבנות שולות מוקשים בנמל. המהנדסים הבריטיים והפועלים העבריים חוברים לביצוע המשימה ובשנת 1944, בניצוחו של רב חובל בנימין ליברמן, משיקים את שולת המוקשים הראשונה ומורידים אותה לים בזמן מלחמת העצמאות ב - 1948 , פיקד בנימין על הגנתו של הנמל והיה אחראי לביטחונו ותפקודו. בזמן מבצע קדש, ב - 1956 , התמנה למפקד מבצע "אופיר" בחצי האי סיני. בין השנים 1966 - 1971 עבד בשרות חברת הספנות הישראלית "צים" בתפקידי ניהול סניפים וארגונם במערב אפריקה - ניגריה וגאבון.
בשנת 1971 חזר עם אשתו לארץ והקים, עם שותף, חברה להובלת ימית בשם קמפאלי. משרדיה של החברה היו ברחוב רוזנבאום בתל אביב, (ליד ביתו הפרטי של מנחם בגין). בחברה עבדו בכורו אורי - רב חובל, בתו רותי כמזכירה בכירה, בנו מקסים, שהפליג קודם כ- 5 שנים וירד מהים בדרגת קצין ראשון, וכלתו ענת, שהפליגה עם מקסים, כ -3 שנים, בתפקיד קצינת אלחוט. בנימין ניהל את החברה מיום היווסדה ועד ליום מותו בגיל 81 בשנת 1988.
קבצים וקישורים נלווים
