סיפור האלבום
כתבה רות שופן לבית נגבי.
מישא נולד ב- 5/5/1922 באלכסנדריה שבמצרים להוריו דוד ועליזה אגיון.
משפחת אגיון הייתה ממגורשי ספרד שנדדו דרך אמסטרדם וסלוניקי עד לאלכסנדריה וקיים מידע אודותיה משנת 1665. אבי המשפחה היה הרב הגדול שלמה בן-יעקב אאיליון מן העיירה הספרדית אאיליון. מקור השם אאיליון במושג -"אל עליון"- שדבק ביהודי העיירה אחרי שתושבי העיירה שמעו את התושבים היהודים חוזרים ואומרים "אל עליון" (לימים יש שעברתו את שם המשפחה לעליון). הרב שלמה העליון עבר לכהן כרב הקהילה הספרדית הפורטוגזית באמסטרדם.
בשנת 1775 משה בן שלמה אאיליון היגר לאלכסנדריה דרך סלוניקי. בשנת 1805 החליפו את שם המשפחה אאיליון לאגיון, המזכיר צליל יווני.
אברהם בן משה אגיון נולד בשנת -1842. הוא הוליד את דוד אגיון, אביו של מישא אגיון. משפחת אגיון מנתה 7 ילדים: אדגר, סוזן, אנדרי, ארנסט, מישא, אדמונד וקלוד. אימו של מישא, אליזבת (ליזה) סיטון נקראה על שם אליזבת גולדסטון סבתה מצד אביה. משה, אביה של אליזבת, נולד בשנת - 1870 בליברפול שבאנגליה ואימה, רחל נולדה בשנת -1875 בחאלב שבסוריה. אדוארד, אחיה של אליזבת, היה פרופסור לשפות והיה נשוי לדודה של מניה שוחט.
מישא אגיון למד בבית הספר Lycee Francais באלכסנדריה עד שמשפחתו העשירה ירדה מנכסיה. מישא שלט בשפות רבות: צרפתית, ערבית, אנגלית, עברית, מעט איטלקית, יוונית וגרמנית. הוא עסק למחייתו בהנהלת חשבונות.
המשפחה התגוררה בחארת אל יהוד, שכונת היהודים. אלכסנדריה הייתה עיר נמל קוסמופוליטית ומישא אהב לבלות בחוף הים ולטייל בקורניש- טיילת החוף באלכסנדריה.
כמו צעירים יהודים רבים מישא נפגש עם שליחי "השומר הצעיר" שהגיעו מארץ ישראל. למד מהם שירים בעברית ועבר פעילויות הכשרה לקראת עלייתם ארצה בחשאי.
באלכסנדריה היו קיימים מועדונים קהילתיים נוספים כמו מנורה, הפועל, Jewish Club ועוד.
במסגרת מפגשים אלה הכיר מישא את יהודית לבית חיון ונישא לה בתאריך 21/3/1946. באותו יום נישאה גם אחותה אסתר עם בן דודו של מישא יוסף (סוסו) אגיון, בבית הכנסת המפואר אליהו הנביא שבאלכסנדריה, ששימש גם מעין מרכז קהילתי ליהודי אלכסנדריה.
יהודית נגבי (חיון) נולדה באלכסנדריה ב- 4/6/1925. סבה, החכם שלמה (סלמן) הגיע מפס שבמרוקו ליפו, שהייתה אז תחת השלטון העותומני.
בין שתי מלחמות העולם ברחה משפחתו למצריים משום שרצו לגייס את בנו שמעון, לימים אביה של יהודית, לצבא העות'מני. אמה של יהודית, אלגרה, נולדה לרנה (בעלת אזרחות איטלקית) ולאביה דוד. גם הם היגרו לאלכסנדריה. יהודית הבת הבכורה, ולה: אחות אסתר ואחים: שלמה, דוד, ראובן ויוסף. יהודית למדה בבית הספר Lycee Francais באלכסנדריה ושלטה בשפות צרפתית, אנגלית, ערבית ועברית.
לאחר נשואיהם עלו שני הזוגות לארץ בדרך בלתי לגלית. ראשונים יצאו מישא ובן דודו יוסף (סוסו) שנסעו ברכבת מקהיר לחיפה כשהם מחופשים לחיילי בריגדה בריטיים. הם הגיעו לקיבוץ "השומר הצעיר", כפר מנחם בערב פסח, תש"ו 1946. יהודית ואחותה הגיעו אחריהם מחופשות גם הן לחיילות מהבריגדה, היוצאות לחופשה בא"י. הן נסעו בקומנדקר בריטי מאיסמעיליה לקנטרה ונעצרו לביקורת גבולות.
הן הגיעו לכפר מנחם ב- 31/4/1946 ולמחרת חגגו את ה-1 במאי, חג הפועלים, לראשונה בחייהן. כבר בשבוע הראשון לשהותן בכפר מנחם ערכו הבריטים חיפוש אחר נשק, וחברי ההכשרה נאלצו לברוח לפרדסים מסביב. מישא ויהודית התגייסו לפלמ"ח יחד עם אסתר ויוסף באוקטובר 1947. עסקו בעבודות חקלאיות, בסלילת כבישים, בבנייה, באימוני נשק ושמירה בלילות. מטה הפלמ"ח היה בקיבוץ נחשונים. את הכשרתו עשה מישא בגבעת השלושה והשתתף בקורסים רבים: סיירות, קשר, צניחה ועוד.
מישא גויס כמסתערב במחלקת השחר של הפלמ"ח, שתפקידה לאסוף מידע מודיעיני אודות ערביי ארץ ישראל. החברים במחלקה התחזו לערבים והם נועדו להיטמע בקרב הערבים ביישוביהם. הדבר התאפשר בשל שליטתם בשפה הערבית וחזותם המזרחית. את ההכשרה עבר בקיבוץ אלונים.
לאחר פירוק הפלמ"ח על ידי דוד בן-גוריון ב- 17/11/1948, התגייס מישא לצה"ל ומונה למפקד פלוגת המיעוטים בנגב - במסגרת הממשל הצבאי.
על פי דרישת בן גוריון הוא החליף את שם משפחתו לשם עברי – מאגיון לנגבי, כמחווה לשירותו בנגב.
פלוגת המיעוטים עליה פיקד עסקה במניעה של כניסת מסתננים (פדאיון) וסוחרי סמים לארץ.
באותה תקופה הוא קבע את משכנו בבאר שבע, אליה הגיעו הוריו ואחיו.
ב- 17/9/1950 נולדה בתם רותי (לימים שופן).
ב- 9/11/1953 נולד בנם אלי (אליהו).
בשנת 1954 השתחרר מישא משירות הקבע בדרגת רב-סרן.
מישא ויהודית עברו מבאר שבע להתגורר בשיכון צבא קבע בקרית ים בה חיו עד פטירתם.
לאחר השחרור מצה"ל מישא חזר לעבוד כמנהל חשבונות, המקצוע שרכש באלכסנדריה. תחילה עבד בחברת דשנים וכימיקלים ובהמשך בסולל בונה. בתקופה זו הושאל על ידי המוסד לפעילות עלומה באירופה.
סולל בונה לקחה חלק בסיוע שהעניקה מדינת ישראל למדינות אפריקה המתפתחות ועסקה בבניה מסיבית ברוב מדינות אפריקה. במסגרת זו יצאו מישא ויהודית וילדיהם רותי ואלי לשנתיים של שליחות באקרה בירת גאנה.
בתקופה זו נפגשו באירועים חגיגיים עם מנהיגים מפורסמים כמו: אליזבת השנייה מלכת אנגליה, המרשל טיטו נשיא יוגוסלביה, קוואמה נקרומה נשיא גאנה, היילי סילאסי קיסר אתיופיה, גולדה מאיר שרת החוץ ועוד.
הישראלים הרבים שחיו באקרה, התגוררו באותה שכונה, וילדיהם למדו בבית הספר הישראלי, בו לימדו מורות ישראליות, על פי תכנית משרד החינוך.
בתום השנתיים חזרה המשפחה להתגורר בקרית ים. ב- 31/5/1962 נולד הבן הצעיר שמעון (שימי).
משפחת נגבי יצאו ב 1962 לשליחות מטעם החברה הישראלית "דיזנגוף מערב אפריקה" לאדיס אבבה בירת אתיופיה.
הקיסר האתיופי היילה סילאסי חי בירושלים בשנת 1936תקופה של מספר שבועות כשגלה מארצו. היה ידוע כאוהד ישראל וכינה עצמו "גור אריה יהודה" כביטוי למסורת האתיופית המייחסת לקיסר קשר ביולוגי ליחסי הקרבה בין שלמה המלך ומלכת שבא. באפריקה נחשפה המשפחה לתרבות האפריקאית וטיילה בנופים הפראיים של היבשת השחורה ולחופי הים הבתוליים.
עם חזרתה ארצה ב 1964 התגוררה המשפחה בקיבוץ רמת יוחנן שנה אחת, ומשם חזרה לקריית ים.
מישא הועסק כמנהל בכיר בחברת "פיליפס".
מישא כיהן בהתנדבות כחבר מועצת העיר קריית ים מטעם מפלגת הליכוד (מח"ל) משך שתי קדנציות, בשנים 1974 עד 1982. לקראת הבחירות הכלליות לכנסת בשנת -1973 נפגש עם מנחם בגין בעת ביקורו בקרית ים.
יהודית האם הייתה העוגן של המשפחה בתפקידה כעקרת בית.
מישא אהב את הים והרבה לעסוק בספורט (מטקות) בחוף קריית ים.
בערב שבועות תשמ"ג 17/5/1983 נפטר באופן פתאומי כשהוא בן 61 בלבד. יהודית נפטרה 24 שנים אחריו ב- 30/5/2007 בגיל 82 וזכתה להיות סבתא ל- 7 נכדים ושני נינים.
מישא ויהודית קבורים בבית הקברות צור-שלום בחלקת קריית ים.
יהי זכרם ברוך.
מישא נולד ב- 5/5/1922 באלכסנדריה שבמצרים להוריו דוד ועליזה אגיון.
משפחת אגיון הייתה ממגורשי ספרד שנדדו דרך אמסטרדם וסלוניקי עד לאלכסנדריה וקיים מידע אודותיה משנת 1665. אבי המשפחה היה הרב הגדול שלמה בן-יעקב אאיליון מן העיירה הספרדית אאיליון. מקור השם אאיליון במושג -"אל עליון"- שדבק ביהודי העיירה אחרי שתושבי העיירה שמעו את התושבים היהודים חוזרים ואומרים "אל עליון" (לימים יש שעברתו את שם המשפחה לעליון). הרב שלמה העליון עבר לכהן כרב הקהילה הספרדית הפורטוגזית באמסטרדם.
בשנת 1775 משה בן שלמה אאיליון היגר לאלכסנדריה דרך סלוניקי. בשנת 1805 החליפו את שם המשפחה אאיליון לאגיון, המזכיר צליל יווני.
אברהם בן משה אגיון נולד בשנת -1842. הוא הוליד את דוד אגיון, אביו של מישא אגיון. משפחת אגיון מנתה 7 ילדים: אדגר, סוזן, אנדרי, ארנסט, מישא, אדמונד וקלוד. אימו של מישא, אליזבת (ליזה) סיטון נקראה על שם אליזבת גולדסטון סבתה מצד אביה. משה, אביה של אליזבת, נולד בשנת - 1870 בליברפול שבאנגליה ואימה, רחל נולדה בשנת -1875 בחאלב שבסוריה. אדוארד, אחיה של אליזבת, היה פרופסור לשפות והיה נשוי לדודה של מניה שוחט.
מישא אגיון למד בבית הספר Lycee Francais באלכסנדריה עד שמשפחתו העשירה ירדה מנכסיה. מישא שלט בשפות רבות: צרפתית, ערבית, אנגלית, עברית, מעט איטלקית, יוונית וגרמנית. הוא עסק למחייתו בהנהלת חשבונות.
המשפחה התגוררה בחארת אל יהוד, שכונת היהודים. אלכסנדריה הייתה עיר נמל קוסמופוליטית ומישא אהב לבלות בחוף הים ולטייל בקורניש- טיילת החוף באלכסנדריה.
כמו צעירים יהודים רבים מישא נפגש עם שליחי "השומר הצעיר" שהגיעו מארץ ישראל. למד מהם שירים בעברית ועבר פעילויות הכשרה לקראת עלייתם ארצה בחשאי.
באלכסנדריה היו קיימים מועדונים קהילתיים נוספים כמו מנורה, הפועל, Jewish Club ועוד.
במסגרת מפגשים אלה הכיר מישא את יהודית לבית חיון ונישא לה בתאריך 21/3/1946. באותו יום נישאה גם אחותה אסתר עם בן דודו של מישא יוסף (סוסו) אגיון, בבית הכנסת המפואר אליהו הנביא שבאלכסנדריה, ששימש גם מעין מרכז קהילתי ליהודי אלכסנדריה.
יהודית נגבי (חיון) נולדה באלכסנדריה ב- 4/6/1925. סבה, החכם שלמה (סלמן) הגיע מפס שבמרוקו ליפו, שהייתה אז תחת השלטון העותומני.
בין שתי מלחמות העולם ברחה משפחתו למצריים משום שרצו לגייס את בנו שמעון, לימים אביה של יהודית, לצבא העות'מני. אמה של יהודית, אלגרה, נולדה לרנה (בעלת אזרחות איטלקית) ולאביה דוד. גם הם היגרו לאלכסנדריה. יהודית הבת הבכורה, ולה: אחות אסתר ואחים: שלמה, דוד, ראובן ויוסף. יהודית למדה בבית הספר Lycee Francais באלכסנדריה ושלטה בשפות צרפתית, אנגלית, ערבית ועברית.
לאחר נשואיהם עלו שני הזוגות לארץ בדרך בלתי לגלית. ראשונים יצאו מישא ובן דודו יוסף (סוסו) שנסעו ברכבת מקהיר לחיפה כשהם מחופשים לחיילי בריגדה בריטיים. הם הגיעו לקיבוץ "השומר הצעיר", כפר מנחם בערב פסח, תש"ו 1946. יהודית ואחותה הגיעו אחריהם מחופשות גם הן לחיילות מהבריגדה, היוצאות לחופשה בא"י. הן נסעו בקומנדקר בריטי מאיסמעיליה לקנטרה ונעצרו לביקורת גבולות.
הן הגיעו לכפר מנחם ב- 31/4/1946 ולמחרת חגגו את ה-1 במאי, חג הפועלים, לראשונה בחייהן. כבר בשבוע הראשון לשהותן בכפר מנחם ערכו הבריטים חיפוש אחר נשק, וחברי ההכשרה נאלצו לברוח לפרדסים מסביב. מישא ויהודית התגייסו לפלמ"ח יחד עם אסתר ויוסף באוקטובר 1947. עסקו בעבודות חקלאיות, בסלילת כבישים, בבנייה, באימוני נשק ושמירה בלילות. מטה הפלמ"ח היה בקיבוץ נחשונים. את הכשרתו עשה מישא בגבעת השלושה והשתתף בקורסים רבים: סיירות, קשר, צניחה ועוד.
מישא גויס כמסתערב במחלקת השחר של הפלמ"ח, שתפקידה לאסוף מידע מודיעיני אודות ערביי ארץ ישראל. החברים במחלקה התחזו לערבים והם נועדו להיטמע בקרב הערבים ביישוביהם. הדבר התאפשר בשל שליטתם בשפה הערבית וחזותם המזרחית. את ההכשרה עבר בקיבוץ אלונים.
לאחר פירוק הפלמ"ח על ידי דוד בן-גוריון ב- 17/11/1948, התגייס מישא לצה"ל ומונה למפקד פלוגת המיעוטים בנגב - במסגרת הממשל הצבאי.
על פי דרישת בן גוריון הוא החליף את שם משפחתו לשם עברי – מאגיון לנגבי, כמחווה לשירותו בנגב.
פלוגת המיעוטים עליה פיקד עסקה במניעה של כניסת מסתננים (פדאיון) וסוחרי סמים לארץ.
באותה תקופה הוא קבע את משכנו בבאר שבע, אליה הגיעו הוריו ואחיו.
ב- 17/9/1950 נולדה בתם רותי (לימים שופן).
ב- 9/11/1953 נולד בנם אלי (אליהו).
בשנת 1954 השתחרר מישא משירות הקבע בדרגת רב-סרן.
מישא ויהודית עברו מבאר שבע להתגורר בשיכון צבא קבע בקרית ים בה חיו עד פטירתם.
לאחר השחרור מצה"ל מישא חזר לעבוד כמנהל חשבונות, המקצוע שרכש באלכסנדריה. תחילה עבד בחברת דשנים וכימיקלים ובהמשך בסולל בונה. בתקופה זו הושאל על ידי המוסד לפעילות עלומה באירופה.
סולל בונה לקחה חלק בסיוע שהעניקה מדינת ישראל למדינות אפריקה המתפתחות ועסקה בבניה מסיבית ברוב מדינות אפריקה. במסגרת זו יצאו מישא ויהודית וילדיהם רותי ואלי לשנתיים של שליחות באקרה בירת גאנה.
בתקופה זו נפגשו באירועים חגיגיים עם מנהיגים מפורסמים כמו: אליזבת השנייה מלכת אנגליה, המרשל טיטו נשיא יוגוסלביה, קוואמה נקרומה נשיא גאנה, היילי סילאסי קיסר אתיופיה, גולדה מאיר שרת החוץ ועוד.
הישראלים הרבים שחיו באקרה, התגוררו באותה שכונה, וילדיהם למדו בבית הספר הישראלי, בו לימדו מורות ישראליות, על פי תכנית משרד החינוך.
בתום השנתיים חזרה המשפחה להתגורר בקרית ים. ב- 31/5/1962 נולד הבן הצעיר שמעון (שימי).
משפחת נגבי יצאו ב 1962 לשליחות מטעם החברה הישראלית "דיזנגוף מערב אפריקה" לאדיס אבבה בירת אתיופיה.
הקיסר האתיופי היילה סילאסי חי בירושלים בשנת 1936תקופה של מספר שבועות כשגלה מארצו. היה ידוע כאוהד ישראל וכינה עצמו "גור אריה יהודה" כביטוי למסורת האתיופית המייחסת לקיסר קשר ביולוגי ליחסי הקרבה בין שלמה המלך ומלכת שבא. באפריקה נחשפה המשפחה לתרבות האפריקאית וטיילה בנופים הפראיים של היבשת השחורה ולחופי הים הבתוליים.
עם חזרתה ארצה ב 1964 התגוררה המשפחה בקיבוץ רמת יוחנן שנה אחת, ומשם חזרה לקריית ים.
מישא הועסק כמנהל בכיר בחברת "פיליפס".
מישא כיהן בהתנדבות כחבר מועצת העיר קריית ים מטעם מפלגת הליכוד (מח"ל) משך שתי קדנציות, בשנים 1974 עד 1982. לקראת הבחירות הכלליות לכנסת בשנת -1973 נפגש עם מנחם בגין בעת ביקורו בקרית ים.
יהודית האם הייתה העוגן של המשפחה בתפקידה כעקרת בית.
מישא אהב את הים והרבה לעסוק בספורט (מטקות) בחוף קריית ים.
בערב שבועות תשמ"ג 17/5/1983 נפטר באופן פתאומי כשהוא בן 61 בלבד. יהודית נפטרה 24 שנים אחריו ב- 30/5/2007 בגיל 82 וזכתה להיות סבתא ל- 7 נכדים ושני נינים.
מישא ויהודית קבורים בבית הקברות צור-שלום בחלקת קריית ים.
יהי זכרם ברוך.
קרא עוד
