סיפור האלבום
סבי וסבתי מצד אבי - יעקב מולכו ופרמוזה (יפה) לבית מדינה - נולדו וגדלו בסלוניקי, יוון, ולאחר נישואיהם זכו לארבעה ילדים: יצחק הבכור, לימים אבי, נולד ב-1910. בואנה (טובה) נולדה ב-1912. ריינה (מלכה) נולדה ב-1916. ג'ולי נולדה ב-1920. בבית הספר האיטלקי למד יצחק איטלקית וצרפתית, ומהתרבות האיטלקית ספג את אהבתו למוסיקה קלסית ולאופרות. בבית המלאכה לייצור כובעים של דודו התאהב יצחק במעצבת הכובעים היפה עליזה גטניו, לימים אמי. ככל הצעירים הם יצאו לבלות תמיד עם חברים. לא היה מקובל לצאת לבד לשום מקום לפני החתונה. הם כבר תכננו עתיד משותף כשבאה המציאות וטפחה על פניהם. המצב הכלכלי הקשה של משפחת גטניו אילץ אותם לחפש פתרונות, וארץ ישראל, שאותה הכירו מהפעילות הציונית בעירם, נראתה כמקום מתאים. הם שלחו את עליזה לבדוק אפשרויות, וקיוו להצטרף אליה כשיוכלו לממן את ההפלגה. וכך יצא שיצחק מולכו נפרד מאהובתו בשנת 1933, ופגש אותה שוב רק בשנת 1936, כשעלה לארץ במסגרת המכביה. במכתבים ששלחה סיפרה עליזה שהיא גרה בתל אביב עם שותפים, ושמצאה עבודה בבית מלאכה לכובעים. קשר המכתבים הרצוף חיזק ביניהם את הקשר. במשך ארבע שנים עבדו יצחק ועליזה קשה כדי לבסס את עצמם בארץ לפני שנישאו ב-11.1.1940 בטכס צנוע בפתח תקווה. אחר כך נולדו הילדים: התאומות יפה ומזל נולדו ב-29.8.41 . יעקב (יקי) נולד ב-13.9.45. האהבה שלו לעליזה גטניו הצילה את חייו של יצחק מולכו. הוא לא חזר ליוון, וכך ניצל מגורלם המר של אביו יעקב מולכו ושלושת אחיותיו: בואנה, ריינה וג'ולי מולכו, שנספו כולם במחנה ההשמדה אושוויץ. הי"ד. אמו פרמוזה נפטרה ממחלה חודשים אחדים לפני המלחמה. אבי פרנס אותנו בכבוד מעבודתו כנגר אומן בנגריה של דודו שמואל מדינה בגבעת עליה. כל שבת כינס אותנו בסלון והשמיע לנו אופרות מהתקליטים שרכש עם הפטיפון, בצירוף הסבר מלומד על נושא האופרה ועל מחברה. בשנת 1950 עברנו לדירת שני חדרים ברמת גן. יצחק מולכו - זכה בחייו לשבעה נכדים: אני נישאתי לאבי וייס ב- 15.10.68 וזיכיתי את הורי בשלושה נכדים: רונית, אילנית וניר. מזל נישאה ליצחק סקפה ב-1964 וזיכתה את הורי בשני נכדים: אורית ורונן. יקי נישא לרותי סילברמן ב-1970 וזיכה את הורי בשני נכדים: מיכל וליאור. ב- 18.8.78 בשבת בבוקר נפטר אבי ברמת גן בטרם צאתו לבית הכנסת. צלילי האופרות שהשמיע לנו ויצירות העץ המרהיבות שהותיר בבתינו יישאו לעד את זכרו הברוך. משפחת אמי עליזה גטניו יעקב גטניו, אבי אמי, נולד בסלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, בסוף המאה ה19 ובבגרותו התפרנס ממסחר. בשנת 1908 נשא לאישה את מזל לבית יואל , ומהזיווג הזה נולדו ארבעה ילדים: אליהו נולד ב - 1910. ז'ולי נולדה ב - 1912. עליזה, לימים אמי, נולדה ב - 1914 . רשל נולדה ב - 1916. המשפחה התגוררה ברובע 151 בסלוניקי, שבה חיו מספר כמעט זהה של יהודים, נוצרים ומוסלמים בשקט ובשלווה יחסיים. בשנת 1917 קרה אסון שמוטט את המשפחה והשפיע על גורלם. שריפה שפרצה בשכונה היהודית בסלוניקי כילתה את כל בתיהם ורכושם של היהודים. המשפחה נשארה חסרת כל. כשאימי הייתה ילדה בת שלוש נפטר אביה מצער וכאב על אובדן הבית והרכוש הוא השאיר את סבתי מזל עם ארבעת ילדיה ללא פרנסה. בלית ברירה החלה סבתי לעבוד בריקמה על גלביות לשכניה הטורקים. כאשר אליהו בנה הבכור של מזל היה כבן חמש עשרה הוא החל לעבוד בחנות לפיצוחים ופרות יבשים ועזר לפרנסת המשפחה. אמי, עליזה סימה את חוק לימודיה והחלה לעבוד בבית מלאכה לכובעים שהיה בבעלות משפחת מולכו וניהל אותה דודו של יצחק מולכו (לימים אבי). שם רכשה את מקצוע הכובענות. יום אחד בא יצחק מולכו לבקר את דודו בחנות, ראה את מעצבת הכובעים היפה, ונפשו נקשרה בנפשה. הזוג המאוהב בילה יחד, תמיד בלוויית חברים, וחלם על חיים משותפים. אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. משפחת גטניו, ש"נדבקה" ברוח הציונות שהחלה לפרוח באותם ימים ביוון וקיוותה שבארץ ישראל יוכלו להתקיים ביתר קלות, שלחה את עליזה כנציגה לבדוק אפשרויות קיום בארץ. מאוחר יותר נשלחה גם האחות ג'ולי לארץ ישראל בתקווה שכולם יעלו ארצה, חזון שלא התממש עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. שאר בני המשפחה כולם נרצחו בשואה במחנה ההשמדה ברקנהאו. בספינה שהפליגה מסלוניקי ב-1933 עשתה עליזה את דרכה ארצה בלב חצוי. היא עדיין לא ידעה שההחלטה הזאת תציל את חייה, והפרידה מאהובה העציבה אותה. צעירים יהודים שפגשה על הסיפון עודדו מעט את רוחה, וכשהגיעו לתל אביב שכרו יחד דירה. עליזה השקיעה עצמה בעבודה בבית המלאכה לכובעים של האחים אנלין, וחיכתה ליצחק. שלוש שנים נשמר ביניהם הקשר באמצעות מכתבים, עד שבשנת 1936 הגיע יצחק סוף סוף לארץ במסגרת המכביה. הוא פגש את עליזה ובעיקבות הפגישה המחודשת בחר יצחק להישאר בארץ ולקשור את גורלו בגורלה. ב-11.1.1940 נישאו עליזה לבית גטניו ויצחק מולכו בטכס צנוע ומצומצם בפתח תקווה. הדבר היחיד שהעיב על אושרם היה העדרם של בני המשפחה. באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון וסגרו את כל העיתונים היהודים. ביולי 1942 התעללו חיילים נאצים בתשעת אלפים יהודים בכיכר החרות. החלו הגזירות, ויהודים נשלחו לעבודות כפייה. בפברואר 1943 פורסמו ומומשו חוקי הגזע. ממרץ עד אוגוסט 1943 יצאו משלוחים למחנות הריכוז וההשמדה. הקהילה היהודית הגדולה ביוון - כחמישים אלף איש אישה וילד - נעלמה בעשן. כשהגיעו הידיעות הנוראות לארץ חיפשה עליזה גטניו את משפחתה ולא מצאה. קרוב משפחה מטכסס, שניצל , בדק עבורה ומצא, לצער כולם, שאמה מזל גטניו, אחיה אליהו גטניו ואחותה רשל גטניו נספו במחנה ההשמדה בירקנאו. הי"ד. רישומי הגרמנים היו תמיד מאד מדויקים. לאחר נישואיהם גרו הורי בדירת חדר ברחוב צ'לנוב 45, שם נולדנו שלושתנו: אני ואחותי התאומה נולדנו ב-29.8.41 ונקראנו על שם הסבתות יפה ומזל. אחי יעקב (יקי) נולד ב-13.9.45 ונקרא על שם שני הסבים. אחרי שנולדנו טיפלה בנו אמא במסירות רבה, וניתבה את כישרון כפיה לסריגה ולתפירת בגדים ותחפושות בשבילנו. כשבגרנו חזרה לעבוד במקצועה ככובענית, ולהשלמת הכנסה עבדה בבית כתופרת. בשנת 1950 עברנו לדירת שני חדרים ברמת גן. אמי עליזה מולכו לבית גטניו , השריד הכמעט יחיד ממשפחתה, זכתה בחייה לשבעה נכדים: אני נישאתי לאבי וייס ב- 15.10.68 וזיכיתי את הורי בשלושה נכדים: רונית, אילנית וניר. מזל נישאה ליצחק סקפה ב-1964 וזיכתה את הורי בשני נכדים: אורית ורונן. יקי נישא לרותי סילברמן ב-1970 וזיכה את הורי בשני נכדים: מיכל וליאור. ב- 13.12.97 נפטרה אמי בבית החולים בילינסון כעשרים שנה אחרי מות אבי. את מסירותה לנו לא נשכח לעולם. יהי זכרה ברוך. משפחת וייס את בעלי - אבי וייס - הכרתי בהסעה מרמת גן למקום עבודתנו המשותף - התעשייה האווירית בלוד. את זמן הנסיעה ניצלתי לסריגה. באחד הימים התיישב לידי אבי. "מה את סורגת?" "כובע לאחי", עניתי. "אולי תסרגי לי סוודר?" התלהב. בהתחלה סירבתי, אך לאחר שכנועים הסכמתי וסרגתי לו את הסוודר מכאן והלאה שיחק קופידון את משחקו. נישאנו ב - 15.10.1968 ברבנות בתל אביב בנוכחות משפחה וחברים. בתחילת דרכנו גרנו ברמת גן ברחוב הרוא"ה 269, ושם נולדו שלושת ילדינו: רונית ילידת 20.5.70 . אילנית ילידת 11.12.72 ניר יליד 12.10.77 אבי המשיך לעבוד ועשה חייל בתעשייה האווירית כהנדסאי, אני המשכתי לעבוד שם עד לידת ביתי הבכורה, אז כמו אמי בחרתי להקדיש את זמני לגידול ילדיי. כשבני הצעיר היה בן שש חזרתי לעבוד, הפעם במשרד עורכי דין. בשנת 1980 עברנו לרחוב ההסתדרות 5, הוד השרון. רונית, אילנית וניר למדו בבית הספר 'לפיד', בחטיבת הביניים 'השחר' ובתיכונים 'מוסינזון', ו'הדרים'. רונית נישאה ב - 29.8.1995 לארנון דור, ולהם שלושה ילדים: דין יליד 17.3.98, שחר ילידת 24.4.2001, יהלי יליד 19.11.2008 . לניר ובן זוגו רונן נולדה 17.1.2015 בת בשם אומה . בשנת 1997 פרש אבי לגמלאות מהתעשייה האווירית ועבר לעבוד באט"ל בקריה בתל אביב. חיינו התנהלו על מי מנוחות עד לאותו יום מר ונמהר בשנת 1998 בו נהרג אבי בתאונת דרכים כשיצא ממקום עבודתו בקריה בתל אביב. תיעדה: יפה וייס לבית מולכו 2016 עריכה לשונית: אסתי קרסין 2016
קרא עוד
