סיפור האלבום
צבי-יעקב בינשטוק 1858-1943 נולד בגליציה שבפולין ונישא למרים לבית צימרמן 1870-1936 לזוג נולדו 8 ילדים: מנדל-עמנואל 1878-1943, שמואל 1891-1976, אבה 1885-1943, וולף 1898-1977, ברטה (אנגלברג) 1882-1943, ארנה (זוסמן) 1880-1944, קלרה (הלר) 1887-1943, והבן הצעיר שיאמו. יעקב שהיה חסיד בחצר גור, היה אדם עם לב רחב וחכם בתורה. בצמוד לביתו היה בית כנסת מעץ שם ניהל את התפילה ובשבתות חבש את כובע השטריימל. לפרנסתו עבד כסוחר עצים ודאג שכל ילדיו ילמדו בבתי ספר בעיר הגדולה, וינה. לימים הלכו ילדיו בדרכו ועסקו בסחר עצים. אשתו מרים הייתה אישה הדוקה מאד ולא פסחה על מצוה קלה כחמורה. לאחר שאשתו מרים נפטרה נשאר אלמן שנים רבות והתגורר ליד בתו קלרה שטיפלה בו בזקנתו. הבן מנדל-עמנואל עסק בסחר עצים כאביו והתגורר בווינה. הוא נישא לרוזה רייפ ולזוג נולדו שלושה ילדים: האני, דורה ווילי. ווילי היה חולה בשיתוק מוחין. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ברחו להולנד. הבנות נישאו והיגרו לפרו וארה"ב. מנדל, רוזה ווילי נרצחו בידי הנאצים. הבן שמואל נישא לרוזה לבית שפיגל ולזוג נולד בן בשם אברהם. שמואל הגיע להולנד בעקבות אחיו וולף ועסק בייבוא עצים. בשנת 1934 המשפחה עלתה לארץ ישראל. הבן אבה עסק בסחר עצים כשאר בני המשפחה. הוא נישא לפולה ולזוג נולדו שלושה ילדים: שאמו, גיזה ואביגדור. אבה, פולה ובנם שאמו הסתתרו בזמן המלחמה אצל משפחה אוקראינית עבור תשלום. כשנגמר להם הכסף, המשפחה האוקראינית זרקה אותם לרחוב. הם ברחו ליער והסתתרו עד שהתגלו על ידי איכרים שרצחו אותם. בתם גיזה נרצחה בידי הנאצים. אביגדור ברח לרוסיה והתגייס לצבא הרוסי. לאחר המלחמה הגיע לפריז ומשם עלה לישראל. הבן וולף סיים את לימודיו בפקולטה למסחר במגמת כלכלה באוניברסיטת סנט גלן בשוויץ. הוא עסק במסחר ויבוא עצים וההשכלה שרכש באוניברסיטה עזרה לו בכל מהלך חייו. הוא נישא לבלנקה לבית אנגלר. לאחר נשואיהם עברו הזוג להתגורר בהאג שבהולנד. לוולף ובלנקה נולדו שתי בנות: גיזי ותיאה. בתקופת המלחמה ברחו לצרפת ונדדו (ראה קובץ שנכתב בידי הבת תיאה בכר על קורות המשפחה בתקופת מלחמת העולם השנייה). בשנת 1952 עלו לישראל מהולנד והתיישבו ברמתיים. וולף היה בעל לולי מטילות ובלנקה עבדה כקוסמטיקאית. הבת ברטה נישאה לנתן אנגלברג שעסק ביבוא עצים מפולין לצרפת ולהולנד. הם התגוררו בדנציג. לזוג נולדו שני ילדים: גיזה ווילי. ברטה ונתן נרצחו בידי הנאצים במחנה ההשמדה סוביבור. הבת גיזה למדה רפואה בוינה ונישאה להנס ברמן ועברה להתגורר בארה"ב בשנת 1938. הבן וילי למד משפטים בווינה אך עסק בסחר עצים. הוא נישא לברטה לבית שמיש, בצרפת והזוג היגר לארה"ב. בשלהי חייהם עלו לישראל. הבת ארנה נישאה ליהודה זוסמן ולזוג נולדו שני בנים: ווילי ושאני. הם חיו בפולין ונרצחו בידי הנאצים. וילי נישא לארנה הייטמן והתגורר בפריז ועסק בסחר עצים. לזוג נולדה בת בשם אליאן. שאני חי בצרפת, נישא לאניה יעקובסון וגורש לוורשה אחרי מלחמת העולם השנייה בגלל היותו קומוניסט ושם חי. לזוג לא נולדו ילדים. הבת קלרה נישאה לשמשון הלר והם נשארו לגור בבית המשפחה. לזוג נולדו שני ילדים: וולו ודוז'ה. לשמשון הייתה מבשלת בירה שהייתה מקום מפגש לסוחרי העצים היהודים והגויים ולבאי השוק שהיה קרוב לביתם. לאחר שאמה מרים נפטרה, טיפלה באביה שהתעוור. המשפחה ביחד עם הסב יעקב נשלחה בזמן המלחמה לגטו סטרי בעיר המחוז. שם הסתתרה במרתף עד שהתגלו. הנאצים זרקו רימון לתוך הארובה וכל המשפחה נהרגה. הבן הצעיר שמו נישא לאסתר ולזוג לא נולדו ילדים. שמו ואסתר נרצחו בידי הנאצים בפולין. המשפחה היתה מאד מלוכדת למרות שמשפחתו של וולף ושמואל התגוררה בהולנד ומשפחתו של מנדל בווינה. כשהיו באים לבקר את ההורים בפולין בעיירה ZYDACZOW אחרי שעות רבות של נסיעה ברכבת, היו מתקבצים האחים ובני משפחתם, ובית יעקב ומרים היה תמיד הומה מאורחים. כולם דיברו את השפה הגרמנית ולכן יכלו לתקשר ביניהם. בכל השנים שמרו האחים על קשר ועזרו אחד לשני. וולף ושמואל נשאו בליבם כל חייהם את אחיהם ובני משפחתם שנרצחו בשואה. לסיפור קורות החיים של משפחות אנגלרד ובינשטוק, מצורף סיפור קורותיהם של וולף, בלנקה, גיזי ותיאה בינשטוק בתקופת מלחמת העולם השניה. משפחת אנגלרד אברהם אנגלרד ושרה לבית הופשטטר נולדו בפולין. בהיותם בני 15 שודכו בני הזוג ולאחר 4 שנות אירוסין נישאו וחיו באושר ובהרמוניה כל חייהם. כמתנת אירוסין קיבל אברהם שעון זהב. וכששאלו את אברהם הנער "איך הכלה?", הוציא את שעון הזהב מכיסו והראה לכולם את שמחתו. שרה היתה אישה חכמה, קשוחה ובסמכותית. המשפחה הייתה דתית והאב אברהם היה בעל מבשלת בירה בפולין. לזוג נולדו 4 ילדים: בלנקה 1900-1982, רוזה 1905-1987, גיזה 1907-1988, שנולדו בפולין. בנימין-בנו 1915-1943 צעיר ילדיהם, נולד במהלך המלחמה. המשפחה עזבה את פולין לגרמניה בשנת 1914 בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אברהם נסע להולנד כדי לא להתגייס לצבא הגרמני והשאיר את משפחתו בגרמניה עד תום מלחמת העולם הראשונה. כשהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, עברה המשפחה להתגורר בפריז. אברהם ושרה קבורים בבית הקברות היהודי בפריז. הבת בלנקה למדה בנערותה בפנימייה לבנות יהודיות בבאדן באדן שבגרמניה, שהיה בית ספר יהודי דתי. בבית הספר למדה תפירה, כלכלת בית לימודי יהדות ותפילות. בלנקה הייתה בקיעה בחוקי הדת. בשנת 1922 התארסה לוולף בינשטוק שהיה סטודנט ללימודי כלכלה ומסחר בשוויץ, ושנה מאוחר יותר נישאו לפני פקיד העיריה בעיר ברלין. לאחר החתונה בהמלצתו של האב אברהם אנגלרד, עברו להתגורר בעיר האג שבהולנד ולזוג נולדו שתי בנות: גיזי ותיאה. השנים הראשונות היו קשות מבחינה כלכלית. בתקופת ההיריון עם בתה גיזי, השאילה בלנקה מגיסתה ברטה שכמיה מאחר ולא היה לה כסף לקנות מעיל. בלנקה קבורה בבית העלמין רמות השבים בישראל. הבת רוזה הייתה נערה יפה במיוחד. היא נישאה לווילי צימרמן שהיה בן דודו של וולף בינשטוק בעלה של בלנקה. הם התגוררו בעיר פריז שבצרפת. וילי היה סוחר עצים. לזוג נולדו שלושה ילדים: שארל, ג'ני ובנימין. בתקופת מלחמת העולם השניה הם עזבו את פריז לחווה במערב צרפת. יום אחד המשטרה הצרפתית הגיעה כדי לקחת את וילי והוא קיבל התקפת שיגעון ואושפז עד 1946 שנת בבית חולים לחולי נפש במרכז צרפת. הבן שארל כנער היה צריך לדאוג למשפחה. המשפחה שרדה את המלחמה וחזרו להתגורר בפריז. בנימין נולד לאחר המלחמה בשנת 1945. הבת ג'ני שהייתה יפה וכישרונית התאבדה בגיל 30. הבן שארל חי עם אישה שחורה באחת מהמושבות הצרפתיות עד סוף חייו. בנימין נישא לסילביה ולזוג נולד בן בשם ג'רמי. בינימין וסילביה היו עורכי דין ובעלי משרד גדול שמנה 30 עורכי דין. לימים התגרש בנימין ועלה לישראל. הוא מתגורר בירושלים. רוזה קבורה בבית העלמין היהודי בפריז. הבת גיזה התגייסה לתנועה הקומוניסטית בגרמניה והייתה פעילה מאד בהפגנות נגד השלטון. לימים נישאה לחבר לא יהודי מהתנועה בשם קארל קאייפ, ללא ידיעת הוריה ודבר שגרם להם צער רב. בשנת 1937 נולד בנם הנס. במלחמת העולם השנייה גויס בעלה לצבא הגרמני ובשנת 1942 גורשה גיזה לאנגליה בגלל פעילותה הפוליטית. את בנה מסרה להורי בעלה למשמורת עד חזרתה. בסיום המלחמה בשובה לגרמניה, למדה הוראה בסמינר. מאחר והייתה חדורת אידאולוגיה קומוניסטית, שאפה לחנך את הדור הצעיר שאחרי המלחמה בתפיסה הסוציאליסטית. היא החליטה לעבור לחיות בגרמניה המזרחית, (כשרבים מהמזרח רצו לעבור לחיות בגרמניה המערבית), יחד בעלה שחזר מהשבי הרוסי חולה ושבור ובנה הקטן הנס. שם חיה כל חייה. גיזה קבורה בבית העלמין בברלין. הבן הצעיר בנימין-בנו נולד בגרמניה ועבד כסוחר עצים כשאר הגברים במשפחה. כל המשפחה אהבה את הדוד הצעיר. כשחגגו לשארל בנם של רוזה ווילי צימרמן, בר מצוה, הגיע הדוד בנו מהולנד לעיירה LA BOURBOULEבה התגוררה משפחת צימרמן. בנו שהה בבית מלון ובחיפוש אחרי אנשי מחתרת התגלה בשעה שהיה עם הטלית והתפילין. בנו ובחור שעבד בבית מלון והיה חשוד כפעיל במחתרת נלקחו במכונית והוצאו להורג ליד הר SANCY
קרא עוד
קבצים וקישורים נלווים
