עמוד תמונה/אלבום - ישראל נגלית לעין

צלםלא ידוע

סיפור האלבום

יעקב מיחאי ושרה מיחאי לבית פישהוף התגוררו בכפר צ'יצ'או-ג'ור'שט ליד העיר קלוז'-נפוקה בטרנסילבניה, בתקופה שהאזור היה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית (היום חלק מרומניה). יעקב היה דיין, ייצר מצות לקראת חג הפסח עבור כל היהודים שהתגוררו באזור ובמקביל התפרנס גם כסנדלר. שרה היתה עקרת בית. ביתם היה בית פתוח לכל יהודי שנקלע לאזור, והיה זקוק לסיוע בלינה ומזון. בשנת 1943 הגיע לביתם פליט יהודי, שברח מאחד ממחנות ההשמדה, וסיפר להם על מה שקורה ליהודים במדינות אחרות באירופה, ועל מה שצפוי להם בהמשך, עקב היותם יהודים. שרה ויעקב לא האמינו לסיפור, וסברו שהאיש השתגע, כתוצאה מתלאות המלחמה. הם המשיכו בשגרת חייהם, עד לשנת 1944, כאשר הגרמנים נכנסו לאזור. ליעקב מיחאי ושרה מיחאי לבית פישהוף נולדו 8 ילדים: מטילדה, יאנקה, לאה, הניה, אסתר, רוזליה, רגינה ושמואל. הבת השנייה, יאנקה, התחתנה בשנת 1925 עם שמעון רוזנברגר, והם עברו להתגורר בכפר סימבוליין ברומניה. הבת הבכורה, מטילדה, התחתנה עם יעקוב רוזנברג בשנת 1935, והם עברו לחיות בביתו של יעקוב, בכפר סוקוטְָארד (Sucutard), ששכן במרחק של כ 50 ק"מ מבית הוריה של מטילדה. יעקוב רוזנברג נולד בשנת 1913 להוריו שלמה ומלכה לבית רוטשטיין, בכפר מיצ'שטי דה קמפיה (Micesti de cimpie) הוא היה הצעיר מבין שבעת ילדיהם של בני הזוג : פרידה, הלנה, מנדל, אפרים, ויקטור, נחמן ויעקוב (רק ארבעה מבין ילדיהם של שלמה ומלכה רוזנברג נותרו בחיים אחרי מלחמת העולם השנייה, וביניהם יעקוב). יעקוב רוזנברג התייתם מהוריו בגיל צעיר יחסית, ועבד כשוליה בחנות, עוד כשהיה ילד. כשגדל, פתח בעצמו חנות לדברי סדקית ומשקאות חריפים, בכפר סוקוטארד ושם הקים, ביחד עם מטילדה לבית מיחאי את משפחתו. לבני הזוג נולדו שני ילדים .בשנת 1939 עברו שתים מאחיותיה של מטילדה, אסתר בת ה 19 ורוזליה בת ה 17, להתגורר עם אחותם ובעלה כדי לסייע להם בניהול החנות שהייתה ליעקב בכפר. בתקופה שבה הגיעו אסתר ורוזליה מיחאי לסוקוטארד כדי לעזור לאחותם מטילדה ובעלה בחנות - הגיע לכפר גם קצין בשם פאפוץ ( Papucs) מצבאו של הרודן ההונגרי האנטישמי הורטי מיקלוש Horthy Miklos). הוא התמקם בבית הדוכס העשיר בכפר, וואש אלברט (Wass Albert) שבבעלותו היו אדמות ויערות, ושהתגורר בארמון עם משרתים. השניים נהגו להעביר ביחד את הערבים בארמון הדוכס, כשהם משתכרים ומבלים. הקצין פאפוץ ניסה במשך תקופה להתחבב על אסתר ורוזליה בזמן שביקר בחנות שבה עבדו , אך לא זכה לשיתוף פעולה מצידן. הוא ראה בכך עלבון, ולכן החל להפיץ עליהן השמצות שונות, כמו למשל שהן "קומוניסטיות בוגדות". בשלב מסויים הדוכס וואש אלברט תפס, בצרוף מקרים, שני איכרים רומנים שהתגוררו בסוקוטרד (יוסף מולדובן ופטר מולדובן ) כשניסו לגנוב פירות, תפוחי אדמה וקצת אוכל לחיות שלהם. פאפוץ וואש אלברט החליטו להוציא להורג את שני האיכרים ואת אסתר ורוזליה בגין היותן "בוגדות". הדוכס והקצין ציוו על הארבעה לחפור בור עמוק , ירו בהם, וכדי להשפיל את הבנות הניחו בבור את שתיהן מתחת לגברים. הרצח התרחש ב- 23.9.1940. האירוע כולו הופיע בכתבה בעיתון הונגרי בשם Utunk בתאריך 20.4.1954 ובספרים שכתב השופט וסילה סוציו (בנו של אחד הנרצחים ), ושהתפרסמו בשנת 2007. יעקוב רוזנברג ,דודן של אסתר ורוזליה, שלא ידע על הרצח, ניסה להציל את האחיות מידיהם של הדוכס והקצין. הוא פנה לשם כך לשוטרי הכפר המקומיים אך הם היכו אותו עד זוב דם והיה צורך להחזיר אותו לביתו כאשר הוא נישא בסדין כשכולו מדמם. בנוסף פנה יעקוב רוזנברג גם ליהודי תושב הכפר בשם גיזה אורדנטליך שהיה מקורב לדוכס, וביקש את עזרתו, אך כנראה זה היה כבר מאוחר מידי. למרות הטרגדיה הנ"ל המשיכו מטילדה ויעקוב רוזנברג יחד עם שני ילדיהם לגור בכפר, ולהפעיל את החנות המשפחתית. כאשר נודע לשרה מיחאי, אימן של אסתר ורוזליה על רצח בנותיה היא נכנסה לדיכאון עמוק, ממנו לא הצליחה להתאושש עד יום מותה. אחרי הכיבוש הגרמני. ב 19.3.1944 פלש הצבא הגרמני להונגריה, וננקטו צעדים כדי להפריד את היהודים מהאוכלוסייה הכללית, לשם השמדתם. על המבצע פיקד אדולף אייכמן, ושואת יהודי הונגריה התרחשה בתקופה קצרה יחסית, בין החודשים מאי עד יולי 1944. לאחר שהגברים (וביניהם יעקוב רוזנברג) נשלחו למחנות עבודה בחודש מאי 1944 , נלקחו ורוכזו כל הנשים, הילדים, הזקנים והחולים היהודים, תושבי צ'יצ'או-ג'וג'שס וסוקוטארד, ביחד עם אוכלוסיות דומות מכפרים נוספים באזור, ביער בשם בונז'ור, וחיו שם כחודש. בחודש יולי 1944 נשלחו יהודים אלה אל מחנה ההשמדה באושוויץ. משפחת מיחאי (ההורים שרה יעקב והילדים לאה, הניה, רגינה ושמואל), ומטילדה רוזנברג לבית מיחאי עם שני ילדיה, מצאו את עצמם באותו משלוח, ע"ג הרכבת לאושוויץ. מטילדה מתה ברכבת, במהלך הנסיעה לאושוויץ, כתוצאה מהתנאים הקשים ששררו במסע. על הרציף באושוויץ התרכזה כל המשפחה, כאשר לאה והניה נושאות בידיהן את שני ילדיה של מטילדה, אחותן. לתאי הגזים נשלחו שרה, יעקב, לאה, הניה ושני ילדיה של מטילדה. רגינה מיחאי, שהיתה ביחד עם בני משפחחתה, אך הייתה צעירה (בת 16) בריאה וחזקה, ולא נשאה ילד על ידיה, הופנתה במהלך הסלקציה למחנות העבודה באושוויץ (ר' בהמשך). גם שמואל אחיה נשלח מרציף הגברים למחנה, אך נרצח שם במכות בימים האחרונים של המלחמה, כי תפסו אותו גונב אוכל. אושוויץ היה אוסף של 45 מחנות, ויעודו העיקרי של המתחם, כשהוקם, היה לספק כוח עבודה יהודי, סובייטי ופולני להקמת העיר הגרמנית באזור. מחנה ההשמדה הידוע היה רק אחד מהמחנות שבמתחם. אסירים הועברו מתת- מחנה אחד למשנהו לפי הצרכים. על פי עדות שמסרה רגינה מיחאי (לימים רוזנברג), היא הועסקה, כל פעם במחנה אחר, בחפירת תעלות הגנה נגד טנקים ובייבוש קרשים והעמסתם על אוניות. רגינה השתחררה ב- 27.1.1945, עם כניסת הצבא האדום לאזור. בסיומה של מלחמת העולם השנייה נותרו בחיים רק שלושה מבני המשפחה : האחיות יאנקה ורגינה לבית מיחאי, ויעקוב רוזנברג. אחרי מלחמת העולם השנייה. יאנקה רוזנברגר לבית מיחאי ובעלה שמעון התגוררו בכפר סימבוליין ברומניה, לשם עברה יאנקה לאחר נישואיה. לזוג נולדו שבעה ילדים - רודי, שוני, בובי, פויו, גיזי, אוטי ואסתר. בסוף שנת 1942 נשלח שמעון רוזנברגר למחנה עבודה, ויאנקה ילדיה הועברו לעיר טורדה (Turda), ושוכנו במבנה של בית חרושת ללבנים, כיוון שלא היו להם אמצעים לשכור דירה בעיר. במבנה בו שוכנו הפרידה רק שמיכה בין משפחה למשפחה, ושם נולדה הבת הצעירה, אסתר (בשנת 1943). ילדי המשפחה עבדו בחפירות ובסלילת מסילות ברזל לרכבות, עד סוף המלחמה בשנת 1945. כל בני המשפחה נשארו בחיים, ועברו להתגורר בעיר קלוז' שברומניה, עד לעלייתם לישראל בשנת 1960. הם השתקעו באשקלון, ונכון לחודש מרץ 2021, ישנם 120 צאצאים בשבט של שמעון ויאנקה רוזנברגר. אחת מהנינות שלהם, גיל שלמה מקיבוץ ניר עם הדליקה משואה ביום העצמאות ה 71 למדינת ישראל. לבית משפחת רוזנברגר בקלוז' הגיעו, לאחר המלחמה, רגינה מיחאי, וגיסה, יעקוב רוזנברג. יעקוב לקח תחת חסותו את רגינה, גיסתו הצעירה, ולקח אותה לרופא שיטפל בבטנה שהייתה נפוחה מרעב (מה שגרם לאנשים לחשוב שהיא בהריון), קנה לה בגדים (כולל החזייה הראשונה), ובהמשך הציע לה נישואים. רגינה הסכימה להצעה, מחוסר ברירה, כיוון שאחותה יאנקה לחצה עליה ללכת עם האיש המוכר להם, למרות שהיה מבוגר ממנה ב 14 שנים. הם נשאו בשנת 1946, בעיר קלוז' ונולדו להם שני ילדים: ליה-שרה (שנקראה כך ע"ש אחותה ואמה של רגינה), שנולדה בשנת 1948, ויהודה-אדריאן, בשנת 1952. שתי האחיות, עם בני משפחותיהן, התגוררו בשכנות, ברחוב טרייאן (TRAIAN) בקלוז', רגינה בבית מס' 16, וביאנקה בבית מס' 63. בשלב מסויים, מכרו יאנקה ורגינה את בית הוריהן, בכפר צ'יצ'או-ג'rור'שט, והתחלקו בתמורה שהתקבלה. רגינה לבית מיחאי ובעלה יעקוב רוזנברג התגוררו בקלוז' עם ילדיהם, ברווחה יחסית, כיוון שליעקוב הייתה עבודה טובה (הוא ניהל חנות גדולה, בבעלות ממשלתית). הם קנו בגדים איכותיים, נהגו לצאת לקונצרטים והצגות, נסעו מדי קיץ לחופשות משפחתיות באתרים שונים ברומניה, ובביתם התגוררה גם עוזרת, שעמדה לרשותם בכל עת. בשנת 1959 קבלה המשפחה אישור לעלות לישראל, ובחודש דצמבר של אותה שנה הגיעו רגינה, יעקוב, ליה ויהודה לארץ. הם הועברו לבית בן שני חדרים בזכרון יעקב, בשכונה שכל דייריה היו עולים מתימן. קרוב משפחה של רגינה, תושב עפולה עילית בשם רודי רפאל, סידר ליעקוב עבודה במחלבת תנובה בתל יוסף, ובעקבות כך עברו בני המשפחה להתגורר בדירת שיכון בגבעת המורה. יעקוב עבד במחלבה, ביצור גבינות מותכות. מדובר בעבודה פיזית קשה, שגרמה לו סבל רב נפשית וגופנית , ובנוסף, היה לו קשה לראות את אשתו האהובה עוסקת בעבודה חקלאית כקוטפת בצל בשדות, ולאחר מכן כעוזרת בית בעפולה. רגינה נהגה לחזור ברגל מעבודתה אל הדירה בגבעת המורה, כדי לחסוך את הוצאות האוטובוס, חייהם קבלו תפנית כאשר רגינה החלה לעבוד בביתה כתופרת וילונות, מקצוע שלמדה בעצמה. היא צברה מוניטין בקרב כל תושבי הצפון (בין השאר תפרה וילונות למשה דיין ואשתו שר החקלאות באותה תקופה). השיפור במצב הכלכלי של המשפחה איפשר ליעקוב לקנות מכונית סוסיתא, ואז הרחיבו רגינה ויעקוב את השירות, ונהגו לצאת, לאחר שיעקוב חזר מעבודתו במחלבה, ביחד עם בנם יהודה, אל בתי הלקוחות, כדי לתלות שם את הוילונות שיצרה רגינה. יעקוב נפטר בשנת 1975, וקבור בבית העלמין בעפולה. רגינה רוזנברג (לבית מיחאי) התחתנה בשנית, בשנת 1977, עם פרנץ מרטין, ובשנת 1979 עברו להתגורר בעפולה. היא הפכה להיות עקרת בית, וחיה חיי רווחה עם בעלה השני בעפולה עד ליום פטירתו, בשנת 2004. בשנת 2005 עברה להתגורר בהוד השרון, ליד שני ילדיה. היא נפטרה בשנת 2015 , וקבורה בבית העלמין בהוד השר

קרא עוד

אילן היוחסין של משפחות מיחאי ורוזנברג

לצפייה

ליה היידו UTUBE.pdf

לצפייה

ליה היידו - פעילות ב- LIONS

לצפייה