סיפור האלבום
דליה לבית אבולעפיה וצבי אביאל לבית בוצ'קו צבי אביאל נולד בשם צבי בוצ׳קו בקלן שבגרמניה ב ח׳ בסיון תרפ״ח, 27/5/1928. בשנת 1937, כשהיה בן תשע, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את לימודיו התיכונים סיים בגימנסיה ״אוהל-שם״ ברמת-גן, באותה כיתה למדה גם דליה לבית אבולעפיה וההכרות ביניהם הפכה לאהבה. מגיל צעיר היה צבי חבר ״ההגנה״ ונטל חלק בפעולות רבות, הידועות ביותר: ב״ליל וינגייט״ לחם לצידה של ברכה פולד וניסה להצילה, השתתף בפעולת התגמול נגד הכנופיה ,שפרצה לגן הוואי ורצחה את השחקן מאיר תאומי,אביו של השחקן עודד תאומי- לימים חברו הטוב ביותר. עם פרוץ מלחמת השיחרור התגייס לצה״ל ושרת בחטיבת אלכסנדרוני בגדוד 33 ולאחר מכן בגדוד 35; השתתף ב״מבצע מדינה״ בו נהרגו עשרים ותשעה מחבריו, בכיבוש טנטורה ובמצור העקוב מדם על כיס פאלוג׳ה. בין השאר שרת כמש״ק תרבות ועבר בין המשלטים רכוב על חמור שאימץ. משנסתיימה המלחמה נשא לאישה את דליה לבית אבולעפיה, בת כיתתו, ב-5/7/49, חזר ללימודיו וסיים כבוגר סמינר לוינסקי ובוגר האוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956 השתתף צבי ב״מבצע קדש״ וקיבל את אות הקוממיות ואות סיני. במשך עשרות שנים עסק בחינוך, בהוראה ובניהול מוסדות חינוך.בין השאר, לימד בנהלל - בבית הספר החקלאי, בתיכון נהריה ובסמינר לוינסקי. בשנות השישים ייסד וניהל את בית-הספר התיכון להנדסאים שליד אוניברסיטת תל-אביב ולימד ספרות. בחטיבה התיכונית למדו ברמה גבוהה כאלף תלמידים שהגיעו מישובים רבים בארץ. בין השנים 1969-1971 יצא לשליחות בלימה בירת פרו וניהל שם בהצלחה מרובה את בית-הספר היהודי ״ליאון פינלו״ ,בו למדו ילדי הקהילה- כאלף תלמידים מגן ילדים ועד סיום התיכון. לאחר מכן חזר לתפקידיו בבית הספר להנדסאים , בו המשיך ועבד 32 שנים עד צאתו לגמלאות ב 1995. צבי אביאל זכה בשנת 1979 בפרס החינוך של עיריית תל-אביב-יפו, כעובד הוראה מצטיין ביותר,שהוכיח מסירות ,כשרון וידע בעבודתו. כעשרים שנה השתתף צבי אביאל , בהתנדבות , בתוכניות בגלי צה״ל, היה בעל טור קבוע בתוכנית ״ שעתיים מ-2 ״ , סיפר סיפור לשבת בתוכנית של שלמה ארצי, ב״קפה של חצות״ ראיין קשת רחבה של אנשים, ב ״ציפורי לילה״ סיפר סיפורים מרתקים על רקע מוסיקלי שהשמיע אלי ישראלי. הסיפורים התבססו על חוויות וזיכרונות מימי שליחותו בלימה וחוויות שצבר בברזיל וארגנטינה. צבי כתב מדור ב"מוסף תל-אביב" של "ידיעות אחרונות", בו ראיין עשרות אנשי תרבות, הוציא אנתולוגיה לספרות בשיתוף עם ישעיהו אוסטר-ידן בהוצאת מ.ניומן. צבי היה בר אוריין ,בעל ידע אנציקלופדי במגוון תחומים עם יכולת רטורית יוצאת דופן וכישרון לספר סיפור באופן יחודי וחד פעמי וככזה השתתף במשך השנים בעשרות מפעלי תרבות. במשך השנים עסק בפעילות ציבורית ענפה: חבר במועצת הסתדרות המורים, במרכז הסתדרות המורים, חבר במועצת פועלי תל- אביב, במועצת בנק מסד ובוועדות רבות של חינוך ותרבות. צבי אביאל היה משורר. ספריו: כתמים בכחול ( ת״א הוצאת אל״ף ) 1967, שירי נהר וילדה ( ת״א. הוצאת אל״ף ) 1968, נדן וחרב ( ת״א. הוצאת אל״ף ) 1972, נוכח שפתי עיניך ( ת״א הוצאת עקד ) 1973, קו הצל ( ת״א הוצאת עקד ) 1976, אתך ועם הרוח ( ת״א הוצאת גוונים ) 2000, בשנים טרם הכרתיך (ת״א הוצאת גוונים ) 2009. ילדיהם של צבי ודליה אביאל: חטיה, ילידת 1950, יריב יליד 1960. דליה אביאל, בתם של צפורה ובוסתנאי אבולעפיה,מחברת הספר: יחפים על חולות הזהב , על תולדות משפחת אבולעפיה ממייסדי העיר תל- אביב. דליה נולדה בירושלים בשנת 1929, לבוסתנאי אבולעפיה וציפורה לבית ריגלר. את לימודיה החלה בתל אביב, בבית הספר ״תל נורדאו״. בשל מעבר המשפחה ממקום למקום,עקב עבודת אביה, המשיכה את לימודיה במספר בתי ספר ברחבי הארץ, בהם קשרה קשרי ידידות אמיצים, לאורך כל השנים. את לימודיה התיכונים סיימה בגימנסיה ״ אוהל-שם ״ ברמת- גן. באותה כיתה למד גם צבי וניצתה האהבה. עם סיום לימודיהם פרצה מלחמת השחרור והם התגייסו לצה״ל. דליה שירתה במפקדת חיל האויר. כשנסתיימה המלחמה, נישאה לצבי , ועברה לנהלל לבית הספר החקלאי, שם לימדה והדריכה קבוצות נוער שעלו ממרוקו. בהמשך עבדה בבית הספר ״רמז״ בנהריה וליוותה ,כמחנכת במשך שבע שנים, מחזור שלם. בתל-אביב לימדה שתים עשרה שנים בבית הספר ״הכרמל״ ,לימים ״גבריאלי״, ולאחר מכן לקחה חלק כמורה בפרויקט המחוננים, שהחל את צעדיו הראשונים, בבית הספר ״גרץ״ ותרמה לביסוסו. כשנשלחה יחד עם בעלה ,על ידי הסוכנות היהודית , ללימה בירת פרו, ייסדה בבית הספר היהודי ״ליאון פינלו״ , מכינה פדגוגית לתלמידות י״א ,שעלו ארצה בתום לימודיהן. דליה זכתה לקבל מבעלה שבעה ספרי שירה המוקדשים לה באהבה. עם פרישתה, החלה לתעד את קורות משפחתה משפחת אבולעפיה, בספרה ״יחפים על חולות הזהב" ,שיצא לאור בשנת 2006, בהוצאת ״קווים״. הסב שלמה אבולעפיה (1865-1909) עלה לראשון לציון מביירות (אז בסוריה) ב-1886. שלמה אבולעפיה היה צאצא לשושלת מפוארת ממגורשי ספרד - רבנים, מקובלים, משוררים ורופאים, שמקום מושבם המקורי היה בטולדו. שלמה אבולעפיה לימד צרפתית וערבית בבית הספר "אליאנס". בשנת 1892, בראשון לציון, נשא שלמה אבולעפיה לאישה את רבקה לבית פריימן, ילידת פולין, 1874-1961. רבקה עלתה לארץ עם הוריה ב-1882. הוריה, פרץ יעקב ושפרה פריימן, היו לימים ממייסדי ראשון לציון. בשנת 1895 עברו שלמה ורבקה ליפו, וכעבור שמונה שנים, ב-1907, בנו את ביתם בנווה צדק, ברח' רוקח 2 פינת שלוש 35. הבית הוקם מול בית משפחת שלוש. הודות לשליטתו בשפות והכרת מנהגי הערבים, יצר שלמה אבולעפיה קשר טוב עם השלטון העות'מאני ושימש כבא כוח היהודים אצל השלטון העות'מאני. שלמה ורבקה אבולעפיה השכירו בביתם בנווה צדק חדר לסופר צעיר שעלה אז ארצה, שמואל יוסף צ'אצ'קס, לימים ש"י עגנון, שכתב את סיפוריו בחדר זה. שלמה ורבקה אבולעפיה הצטרפו לאגודת "אחוזת בית", אך שלמה חלה ונפטר זמן קצר לאחר מכן בעודו צעיר בן 44, עוד לפני טקס הגרלת המגרשים. הוא נקבר בבית הקברות העתיק ביפו. לאחר שהתאלמנה ונאלצה לגדל את ילדיה לבד, קיבלה רבקה אבולעפיה לבית פריימן הצעה מקרוביה בפולין לבוא אליהם עם ילדיה. רבקה סירבה לשמוע על כך ונשארה עם ילדיה בארץ. היא בנתה את ביתה במגרש בו זכתה בהגרלת המגרשים באחוזת בית, ברחוב יהודה הלוי 20. בשנת 1917, שנת גירוש תושבי תל אביב על ידי התורכים, עברה רבקה אבולעפיה עם ילדיה אל משפחתה בראשון לציון, ולאחר תום מלחת העולם הראשונה חזרה לביתם לתל אביב. בתחילת שנות ה-20 עברו רבקה וילדיה לרח' חובבי ציון 15, שם הקימה בית משפחתי חדש לילדיה. המקום נחשב אז לצפון הרחוק של תל אביב והיה אזור שומם, אך זה לא הרתיע את רבקה. היא הקימה בית גדול שהכיל דירות עבור ילדיה שנישאו וגרו בו לצידה כשהיא הייתה עמוד התווך של המשפחה והבית. שמונה ילדיהם של שלמה אבולעפיה ורבקה לבית פריימן הם: רפאל חיים רחל, לימים בית לחמי גדעון בוסתנאי יעל, לימים בקנר אלישבע, לימים ריגר אבנר עליזה, לימים שלוי רפאל אבולעפיה (1893-1977) נולד בראשון לציון. רפאל התייתם מאביו בהיותו בן 16, נאלץ להפסיק את לימודיו בגימנסיה הצרפתית ביפו ולצאת לעבודה לעזרת אמו. הוא היה מורה לצרפתית וערבית בנס ציונה, והיה מנהל הדואר בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד נהגי הפרדות במצרים, נשלח לגליפולי, נפצע שם וחזר למצרים. כשהחלים מפציעתו הצטרף לאנשי ניל"י וסייע להם בהעברת נשק, תרופות ויוני דואר. לאחר המלחמה חזר רפאל לארץ, רכש בית דפוס והוציא לאור עיתון כלכלי ראשון ועיתונים שונים אחרים. היה ראש לשכת "הבונים החופשיים" בתל אביב ובירושלים. בשנת 1940 היה מנהל בית החולים "משגב לדך". ב-1948 בזמן המצור על ירושלים, שימש כמקשר עם הנצורים בעיר העתיקה והיה אחראי על אספקת המזון והנשק לעיר הנצורה. רפאל התמנה ע"י המושל הצבאי של ירושלים ליושב ראש ועדת הבריאות והעבודה הסוציאלית של ירושלים. הוא זכה בתואר "יקיר ירושלים", נמנה עם מייסדי "אביחיל" - כפר החיילים המשוחררים, והיה מנהלו. בהיותו בן 23, במצרים, הכיר רפאל את מרים ניסנהולץ, בת להורים יוצאי רוסיה, שלימים הייתה ציירת מפורסמת, בוגרת "בצלאל", שמשפחתה הוגלתה מתל אביב למצרים יחד עם כל נתיני רוסיה, על ידי השלטון התורכי. רפאל ומרים, שכונתה "חד גדיא", נישאו במצרים. בשנת 1934 הם התגרשו. נולדו להם שתי בנות: שולמית, לימים צפרוני, ואורה, לימים יואלסון. מרים הציגה בתערוכות והתפרנסה מציור ומעבודות באטיק. היא נפטרה ב-1982. לאחר גירושיו נשא רפאל אבולעפיה לאישה את שושנה לבית שמעונוביץ, ילידת ליטא. שושנה הייתה חברה באצ"ל ונאסרה פעמיים ע"י הבריטים. הזוג התגורר בירושלים, נולד להם בן שלמה. רחל אבולעפיה, לימים בית לחמי, (1987-1895) נולדה בראשון לציון. למדה בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב והייתה בין המורות הראשונות בראשון לציון. כשחלה אביה ונסע עם אימה להתרפא, רחל היתה רק בת 13. היא קיבלה על עצמה את עול ניהול הבית והטיפול באחיה ואחיותיה הצעירים. רחל נישאה לדוד בית לחמי, שהיה פעיל בניל"י. לאחר מלחמת העולם הראשונה הם נסעו לארצות הברית, שם סיים דוד את הדוקטורט שלו, ועסק בניהול בית הספר היהודי בפיטסבורג, פנסילבניה. כשחזרו רחל ודוד לארץ, המשיכו שניהם לעסוק בהוראה (דוד לימד בגימנסיה "הרצליה"). לרחל ודוד נולדו ארבעה ילדים: שלומית, לימים גולדברג, נדביה, נגה ואלישיב. גדעון אבולעפיה (1898-1958), נולד בנווה צדק. הוא למד בגימנסיה "הרצליה". לאחר מות אביו עבד כפקיד בפתח תקווה ושלח כספים לאמו לפרנסת המשפחה. גדעון היה פעיל בניל"י והעביר ידיעות רבות לבריטים באמצעות יוני דואר. הוא מונה לסגן גזבר קרן היסוד באנגליה והיה אחראי לרישום וניהול הכספים שהתקבלו מהקרן בחוץ לארץ. בשנות ה-20 הקים גדעון את הלשכה הראשית של קרן היסוד בירושלים. בשנת 1935 עבר גדעון למשרדים של חברת החשמל הארץ-ישראלית בחיפה ב
קרא עוד
קבצים וקישורים נלווים
לקבצים נוספים
