סיפור האלבום
אוסף משפחות קוקוי אשר קוקוי ( (Cucuyנולד בשנת 1872 באוקראינה במושבה היהודית אינגולץ (Ingulet) שבמחוז חרסון (Kherson, מושבה שהוקמה על ידי הצאר הרוסי שם קיבלו יהודים הכשרה חקלאית על ידי גרמנים) להוריו טוביה קוקוי ורעייתו השנייה רחל רוז (אחותה של יהודית בונוב). אשר קוקוי היה עובד אדמה (איכר) שהתפרנס מעבודה חקלאית. בשנות התשעים של המאה ה-19 נשא לאישה את עתיל (עטיל) לבית בונוב (ילידת 1874, בתם של שמעון ויהודית בונוב) ולימים נולדו להם ארבעת ילדיהם הראשונים: מאיר (1896 יליד 1896, נשא לאישה את אסתר לבית שולמן), שאול (1898), אהרון (יליד 1900, נשא לאישה את טוני לבית ביאלסקי) ולאה (ילידת 1902, נישאה לשלמה פלדמן ולאחר מכן למנדל ורקוב. התגוררה בקנדה). בעקבות פרעות 1905 ברוסיה והצעת ממשלת קנדה למהגרים לקבל אדמה ולעבדה חמש שנים ובתמורה לאחר מכן לקבל חזקה, נסע אשר קוקוי עם חברו משה בר גרבלקובסקי לקנדה כשהוא משאיר את בני משפחתו באוקראינה. לאחר שלוש שנים (1907) שלח לרעייתו עתיל כסף והיא והילדים הצטרפו אליו. בעקבותיהם היגרו לקנדה גם חלק מבני המשפחה המורחבת. חלק מהאדמות היו קשות לעיבוד והפרנסה הייתה בדוחק ואשר קוקוי נאלץ לנדוד עם בני משפחתו מאדמתו שלו ולעבוד כשכיר אצל איכרים אחרים. הוא הסתייע במכונות חקלאיות: טרקטורים ומכונות קיטור לזריעה, לחריש ולדייש. בין השנים 1914-1910 אשר ועתיל הרחיבו את משפחתם ונולדו להם ילדים נוספים: טובה (ילידת 1909, נישאה לויטלי-ויטה קבש) נח (יליד 1910, נשא לאישה את מרים-מירה לבית קליינמן) ציפורה (ילידת 1912, נישאה לשמואל קליינבורט), טוביה (יליד 1913, נשא לאישה את רות לבית ביילין) ומרים (ילידת 1914, נישאה ליהושע ירדני). בכל השנים האלה הם ראו את עצמם מהגרים לארץ ישראל, אבל מלחמת העולם הראשונה עיכבה את עלייתם. בעקבות הצהרת בלפור (1917) מחליט אשר קוקוי וחבריו להקים קואופרטיב של חקלאים יהודים שבדעתם לרכוש קרקע חקלאית בארץ ישראל. בשנת 1919 הוא מגיע לביקור בארץ במטרה לבחון מקרוב את אפשריות רכישת קרקע ומגורים. הוא נפגש עם הנציב העליון הבריטי, לורד הרברט סמואל, וזה מציע לו קרקע בעמק בית שאן בתנאי שיביא עמו ציוד חקלאי לעיבוד השטח וידאג לכוח עבודה מתאים. התוכנית לא יוצאת לפועל הלכה למעשה עם פרוץ מאורעות הדמים בארץ (1922-1921). מאיר קוקוי, בנם הבכור של אשר ועתיל שהיה מכונאי שהתמחה במכונות חקלאיות, מגיע לביקור בארץ ישראל (1920) מטעם ארגון "קהילת ציון" ועובד בבלפוריה. הוא עוסק בהוראה של תיפעול מכונות חקלאיות לתושבי המקום. בהמשך האחים שאול ואהרון קוקוי מגיעים אף הם לביקור בארץ ישראל (6 ביוני 1921). אחיהם הבכור מאיר מקבל את פניהם והם נוסעים יחדיו לבלפוריה. ב-9 באוגוסט 1922 עולים לארץ ההורים אשר ועיתל יחד עם ילדיהם והם מתמקמים תחילה בעיר חיפה ולאחר מכן בעכו. אשר קוקוי חתם על הסכם חכירה ל- 99 שנה על שטח מחוץ לחומת עכו (אל ראקאייק). שטח אדמה שהיה בעל מליחות גבוהה ודל ביבולים. הבן מאיר עבד בנהריים במפעל החשמל של פנחס רוטנברג. ויתר הבנים שאול ואהרון סייעו לאביהם בעבודות חקלאיות בעזרת טרקטורים בחריש באדמות עמק יזרעאל. בסופי שבוע היו שבים לביתם בעכו. ילדי המשפחה הצעירים: נח, ציפורה, טוביה ומרים הוסעו מידי בוקר במכונית המשפחתית לחיפה כדי ללמוד בבית הספר הריאלי בעיר. עם הקמת קריית חיים, חלק מצאצאי משפחת קוקוי עברו להתגורר במקום. סב המשפחה, שמעון בונוב, שעלה כמה שנים לאחר עליית בתו עיתל קוקוי, התגורר בקריית מוצקין עד לפטירתו (1941). אשר קוקוי ורעייתו עתיל נפטרו בשנת 1945 בהפרש של חודשיים זה מזו. התצלומים נמסרו לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי על ידי רקפת סלע, נכדתם של יהושע ומרים ירדני לבית קוקוי ז"ל, נינתם של אשר קוקי ועיתל לבית בונוב. באוסף תצלומים אישיים ומשפחתיים המתעדים את קורות המשפחה שעסקה בחקלאות החל מארץ מוצאה אוקראינה, דרך חוות חקלאיות של איכרים בקנדה ולאחר מכן בארץ ישראל (עכו, קריית חיים וקריית מוצקין). לאוסף מצורף קובץ ובו הסבר כרונולוגי מפורט של תולדות חייהם של משפחת קוקוי שנערך על ידי בני המשפחה.
קבצים וקישורים נלווים
