שדרות

מיזם 'ישראל הנגלית לעין' בשדרות מציג את אלבומי התושבים מימיה הראשונים של מעברת גבים שדרות ועד העת האחרונה שבה הייתה שדרות לעיר ספר. במיזם שותפים מתנדבים מהקהילה ומחוצה לה והשנה נטלו חלק בפרויקט גם חניכי מכינת נחשון. חניכי ישיבת ההסדר של שדרות עברו לאחרונה הכשרה מיוחדת והם עתידים להשתלב בעבודת התיעוד כחלק ממעורבותם בקהילה. הפרויקט בשדרות יציג בקרוב תערוכת חוצות ותערוכת צילומים מתקופת ייסודה והקמתה של העיר.

צוות המרכז

פרטים ליצירת קשר

ד"ר אהרון כהן

פעילים ומתנדבים

גונן הראל
דוד שי
טובה סילנר

כדאי לדעת

ימי עבודה ושעות זמינות במרכז התיעוד

קישורים

עיריית שדרות

הווי התנדבות

go to next item
go to prev item

היסטוריה

מעברת 'גבים-דורות' בצפון הנגב קמה באפריל  1951 ובשנת 1954 החלו לבנות את ישוב הקבע לצד המעברה. במרץ 1955 הגיעו לעיירה עולים ממרוקו, במסגרת המבצע 'מן האנייה אל הכפר'. העולים החדשים שוכנו בצריפים שבדים במעברה ואילו העולים שגרו במעברת 'גבים-דורות' הועברו לבתי הקבע מבטון.

בשנת  1959 התקיימו לראשונה בחירות מוניציפאליות בשדרות. שדרות הוכרזה לעיר בשנת 1997.

בקיץ 1950 הוחלט בסוכנות היהודית להקים ברחבי הארץ מעברות כישובים ארעיים לתקופה קצרה, מתוך כוונה להופכם, תוך פרק זמן קצר לישובי קבע. כך קמה מעברת 'גבים-דורות', שהייתה המסד לעיר שדרות, באזור המועצה האזורית שער הנגב בחודש אפריל 1951.  עקב בעיות כלכליות בארץ, נדחה הקמתו של ישוב הקבע למרץ 1955, כך שהעולים נאלצו לחיות במעברה כארבע שנים בתנאי דיור ירודים, קשיים באספקת מים, ללא ביוב וללא חשמל, אחוזי אבטלה גבוהים, מחסור במורים ובעלי מקצוע נדרשים ועוד.

בשנת 1954 החלו לבנות את ישוב הקבע בסמוך למעברה. בתחילה בנו מעברה נוספת (מעברה ב') שבתיה היו צריפים שבדים באיכות טובה ולאחר מכן החלו לבנות בתים צמודי קרקע מבטון.

במרץ 1955 החלו להגיע לעיירה עולים יוצאי מרוקו, במסגרת המבצע 'מן האנייה אל הכפר'. הם הופנו לצריפים השבדים במעברה ב' ואילו העולים שגרו במעברת 'גבים-דורות' הועברו לבתי הקבע מבטון. מאחר והבנייה לא הדביקה את קצב העלייה, נאלצו להשתמש במעברת גבים-דורות כמחנה מעבר לעולים, ובנו בתוך פרק זמן קצר מעברה נוספת מפחונים (שנקראה מעברה ג').

המעברות והישוב החדש היו באחריותה של המועצה האזורית שער הנגב. במרץ 1956 נבחר לראשונה ועד מקומי שניהל את ענייני הישוב מטעם המועצה.

באוגוסט 1958 הוקמה מועצה מקומית זמנית שבראשה עמד יצחק זכאי כממונה מטעם מפלגת השלטון- מפא"י, ובסוף 1959 התקיימו לראשונה בחירות מוניציפאליות, שבה הוא נבחר כראש מועצה.

הצביון שנקבע לישוב שדרות היה סמי-חקלאי, ולכן עד סוף שנות החמישים נבנתה שדרות ככפר גדול, עם בתים צמודי קרקע קטנים בשטח 32 מ"ר. עקב בעיות תעסוקה, ניתנה לכל משפחה חלקת אדמה לצורך גידולים חקלאיים, שעל פי התוכנית היו אמורים לסייע לכלכלתה.

בסוף שנות החמישים התברר למתכננים שבנייה של בתים צמודי קרקע פגעה במבנה האורבאני של הישוב, עקב הפיזור הרב של בתי הקרקע ועיכב את הנחת התשתיות (מים, ביוב וחשמל) מאותה סיבה. בראשית שנות השישים החליטו לבנות בתים בצפיפות נמוכה, וכך נבנו בשטחים מצומצמים בתי קומות רבים.

בעשור הראשון סבלה שדרות ממחסור במקומות עבודה, ממחסור בדיור, העדר שירותים, מחסור במורים ובאנשי מקצוע ומבעיות ביטחוניות, שבאו לידי ביטוי בהסתננותם של ערבים מעזה.

עיקר התעסוקה בשנות החמישים הייתה בתחום החקלאות ובעבודות 'דחק' שכללו הנחת תשתיות, ייעור ועבודות פיתוח. בעשור השני הוקמו בתי חרושת לעיבוד התוצרת החקלאית של קיבוצי שער הנגב במועצה האזורית ומפעלים אחרים בתוך הקיבוצים. אלה סיפקו את רוב תעסוקתם של תושבי שדרות.

כל תושבי שדרות שהגיעו אליה בשנות החמישים והשישים היו עולים. עיקר הגידול בשנות השבעים והשמונים היה כתוצאה מגידול טבעי.

בראשית שנות התשעים הוכפלה אוכלוסייתה של שדרות כתוצאה מעלייה גדולה מברית המועצות, מאחד עשר אלף לעשרים ושניים אלף. כתוצאה מכך הוכרזה העיירה שדרות לעיר בשנת 1997.

שנות האלפיים היו שנים קשות לשדרות, מסיבות ביטחוניות. מרצועת עזה נורו כעשרת אלפי טילים. כתוצאה מכך, חיו תושבי העיר במתח וסבלו מחרדות ומפוסט-טראומה. בתים רבים נהרסו, תושבים נפצעו והיו אף הרוגים. מאז מתפקדת שדרות כעיר גבול וספר.

למרות שלא הוכרה תרומתה הרבה של שדרות, תושביה מימשו בפועל את החזון הציוני ואת יעדי המדינה החדשה; 'פיזור אוכלוסייה', הפרחת השממה, כיבוש הארץ, עיצוב גבולות המדינה וקליטת עלייה.

למרות הקשיים הרבים שהיו מנת חלקם של תושבי העיר למן הקמתה, מאופיינת שדרות בקליטת עלייה, באווירה מיוחדת, בתחושת האחדות, בעזרה הדדית ובתחושת המשפחתיות.

מרכז שדרות, 1962 אלבום יואב ואהובה יצחקי, שדרות נגלית לעין

תמונות מתוך האלבום האחרון

go to next item
go to prev item

40 אלבומים במרכז התיעוד