ראשון לציון

ביום ט' באב,25 ביולי 1882, רכשו זלמן דויד לבונטיו, יוסף פיינברג וחבריהם את אדמת "עיון קרא" מהאחים אלדג'אני. הנחלה בת 3340 הדונם נרכשה בכספם של מייסדי ראשון לציון, שחלקם היו חברים ב"וועד יסוד המעלה", וועד שפעל לקניית אדמות וייסוד מושבות בארץ ישראל.

בט"ו באב תרמ"ב, 31 ביולי 1882, הגיעו מיפו נציגי שבעה עשר משפחות המייסדים. הם התמקמו בפסגת גבעה שוממה (היום כיכר המייסדים) ובמעמד חגיגי קראו למקום "ראשון לציון", ככתוב "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן" (ישעיהו מ"א, כ"ז)

המייסדים סבלו ממחסור חמור במים ואדמת החול לא התאימה לגידולי פלחה, חיטה, שעורה ושומשום שאותם בקשו לגדל. זמן קצר לאחר עלייתם לקרקע נשלח יוסף פיינברג בשליחות המושבה לבקש עזרה למשפחות נזקקות ולסיום חפירת הבאר. הוא הצליח לעורר את התעניינות הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד בנושא ההתיישבות והברון שלח תרומה ראשונה שאפשרה את סיום חפירת הבאר, שבלעדיה לא הייתה המושבה יכולה להמשיך ולהתקיים.

מסוף שנת 1882 ועד שנת 1900 תמך הברון במושבה ובמתיישבים. את המושבה ניהלו פקידים מטעמו. בתקופת חסותו גדל שטח המושבה והגיע ל-8440 דונם, התפתחה החקלאות ונבנה היקב.

בעקבות ביקורו של ג'מאל פחה הטורקי במושבה והתרשמותו מהישגיה , הוא הוציא צו שקבע כי 20,000 דונם של אדמת החולות יועברו לרשות המושבה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה משיתוק ענפי החקלאות. היקב הושבת ממלאכה והמושבה עמדה על סף רעב. הטורקים מצידם החרימו ציוד, דלק בהמות ומזון ובשלב מסוים אף השתלטו על מבני ציבור. וועד המושבה התארגן ודאג לאספקת מזון ושירותים בסיסיים לתושבים.

בשנת 1918 הסתיים השלטון התורכי בארץ ישראל והתחיל המנדט הבריטי.

בראשית מי השלטון הבריטי התמודדה ראשון לציון עם שיקום כלכלתה והחזרת חייה הציבוריים והמנהליים לתיקנם.

בשנת 1922 קיבל וועד המושבה מעמד של מועצה מקומית. בעשור זה נסללו דרכים ראשיות והמושבה חוברה לרשת החשמל(1927).

הפיתוח הכלכלי והגידול הפיזי והארגוני של המושבה שהחלו בשנות השלושים הניחו את התשתית לקראת קבלת מעמד של עירייה בשנת 1950.

ב-18.8.1950 הוכרזה ראשון כעיר.

בראשון לציון הונף לראשונה בשנת 1885 דגל כחול לבן עם מגן דויד באמצע שלימים יהפוך להיות דגלה של המדינה, הולחן קוצר והושר לראשונה השיר "תקוותנו" שלימים הפך להיות "התקווה" המנונה של המדינה. בבית הספר העברי הראשון בראשון למדו ודברו בשפה העברית.

לראשון לציון יש מקום מרכזי בהיווצרות הסמלים הלאומיים ובחידוש השפה העברית בארץ ישראל.

ראשון לציון היא כיום העיר הרביעית בגודל אוכלוסייתה בישראל.