סיפור האלבום
תיעוד מסיפורו של יעיש יפת ז"ל נולדי בתימן בשנת 1924 בכפר "צוהבן" ומשם עברנו ל "מעוול" בהיותי בן חמש עברתי ל- " שייח עוטמן" שבעדן, שם נפטרה אימי בהיותי בן שבע. המעבר והנדודים היו בעקבות חוסר פרנסה. הייתי בן זקונים מבן חמשת אחיי, שניים מהם עלו ארצה ואני ושאר אחיי נשארנו עם אבי שגידל אותנו לבדו, הלימודים בתימן היו ב "חדר" אצל ה "מורי" משם למדתי קרוא וכתוב, אבי התפרנס מאריגה. כשגדלתי עבדתי לפרנסתי בעבודות מזדמנות כגון אריגה ועשיית סככות מקני סוף, מכירת בדים, תנאי המחייה בתימן היו קשים מאוד. שמעתי שיהודים עולים לארץ ישראל , חסכתי ממשכורתי הדלה ושילמתי לשליח העלייה מטעם הסוכנות על מנת שיביאני לארץ הקודש. המתנתי שלש שנים הגעתי ארצה בגיל שבע עשרה, בשנת 1942, לבד ללא משפחתי, דרך עליית הנוער, הגעתי מתימן לעדן ומעדן באוניה דרך פורד סעיד, ההפלגה לארך ארכה כשבועיים כשהגעתי חיפשתי את שני אחיי ומצאתי אותם בפרדסיה והתגוררתי עמם. התקופה הייתה טרום הקמת המדינה, בתקופת השלטון הבריטי, עבדתי בחקלאות והצטרפתי לארגון "ההגנה" , ההסתגלות בארץ הייתה קשה מאוד, לא היו מקומות עבודה וההגעה ממקום למקום הייתה רגלית למרחקים ארוכים. עבדתי וחסכתי כסף כדי להעלות את שאר משפחתי , לאחר שנתיים אבי ואחיי עלו ארצה. מזל יפת מספרת גרתי בעיר "עדן" שבתימן, הייתי בת זקונים למשפחה בת ארבע עשרה נפשות, לאור המצב הקשה והתמותה הגדולה בתימן נשארנו רק שתי אחיות. מהחשש שגם אנחנו לא נשרוד החליטו הוריי למסור אותנו לאימוץ יומי אצל משפחות אמידות והיינו חוזרות הביתה כל ערב ובסופי שבוע. הוריי חששו לשלוח אותנו לבית הספר היות והערבים היו חוטפים ילדים יהודים. אבי ניהל את בית בית הכנסת בשכונה ואימי הייתה עקרת בית. המשחקים הנפוצים בילדותי היו קלס, חמש אבנים, גולות ומשחקי כדור, התחביבים היו רקמה וסריגה שנמשכו עד היום. עליתי ארצה בגיל 15 , בשנת 1944 עם אחותי והוריי , מתוך אידאולוגיה ורצונם של הוריי להיקבר בארץ. עלינו באוניה ומשם לקחו אותנו למעברה בקיבוץ עקיבא. גרנו במשך שנתיים ארבעה אנשים באוהל עד שיום אחד האוהל נשרף מפתיליה ואז עברנו לחדרה, הוריי שכרו שם בית , למדנו בבית קרוא וכתוב.
קבצים וקישורים נלווים
%20בבית%20הוריה%20בפרדסיה%20שברחוב%20יונה%20פישר%2069)
