הורדה
בתחילת מלחמת העולם השניה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון, בו כלאו את המתנגדים להם, בינהם אנשי המחתרות היהודיות. בשנת 1944 נכלא בלטרון חיים בן יעקב, מפקד נועז ומוערך בארגון האצ"ל. כשש שנים קודם לכן, בספטמבר 1938, הגיע חיים לארץ מפולין, בעלייה הבלתי לגאלית, עם האוניה "דרגה". הוא הצטרף לפלוגת בית"ר בראשון לציון ולאחר מכן לאצ"ל. בהמשך הוא מונה למפקד האצ"ל בראשון לציון.
"החל משנת 1944 ועד קום המדינה, היה אבי כלוא בלטרון מספר פעמים", מספרת בתו של חיים, רותי גלר (לבית בן יעקב). "בסך הכל שהה אבי בכלא כשנתיים ושמונה חודשים, זמן רב מאוד. מטבע הדברים עשה כל שביכולתו, בדרכים כאלו ואחרות, להשתחרר ולחזור לחבריו הלוחמים. במשך חודשים חפר בחשאי עם אסירי אצ"ל נוספים מנהרה, שהתגלתה בסוף. בכל אותו הזמן היו בקשר מתמיד עם הלוחמים שבחוץ, והיו מעורבים בכל פעולות המאבק.
הבריטים, שידעו שזהו המצב, עודדו את האסירים להעסיק עצמם, כדי לנסות להסיט מחשבותיהם מהמתחולל בחוץ ומנסיונות לבריחה. היו שניצלו את הזמן ללימודים. אבי יצר עבודות בעץ, בעזרת נייר זכוכית וסכיני גילוח שסופקו לו. משוריות היו אסורות לשימוש, מטעמים מובנים.
אמי טובה, אהבת חייו, מצאה בתחבולות דרכים לבקר אותו בלטרון כפעמיים בחודש. הביקורים הללו היו סם חיים עבורה ועבורו. אותי, התינוקת, היתה נושאת על זרועותיה. באחד הביקורים נתן לה אבי תיבת תכשיטים נהדרת שבנה עבורה, תיבת עץ בציפוי קטיפה. עבורי בנה מעץ דגם של החדר בו גרנו אז, בראשון לציון. הרהיטים היו העתק מוקטן אך מדויק של הריהוט במציאות. על הדופן כתב: לרותיל'ה, מזכרת ליום הולדתך, כסלו, תש"ה, מאביך במעצר.
בתקופת המעצר בלטרון אבי בנה גם חנוכיה יפהפייה. רואים בה דמות לוחם, אני מניחה שהכוונה ליהודה המכבי. הכנים מציגים אגרופים קפוצים, כסמל לכוח ולנחישות המאבק, וכמובן מזכירים גם את סמל האצ"ל. בתוכם נעץ אבי מעין נרות-דמה, העשויים מידיות של מברשות שיניים. השלשלאות מסמלות את הכלא כמובן.
החנוכיה היתה מוצגת במשך שנים לעין כל, בבית הוריי בנורדיה. כשנפטרו עברה אלי, והיא מוצגת כיום ב"פינת הנוסטלגיה" בביתי. לא ניתן להדליק בה נרות אך כל הילדים והנכדים, גם של אחיותי ירדנה ואורנה, מכירים את הסיפור שמאחוריה.
לא מזמן, לכבוד יום הולדתי השבעים, הפתיע אותי בעלי גדי ושיפץ את החנוכיה בעצמו. זו היתה מחווה מרגשת מאוד לאבא ולמורשת שהשאיר לנו ולכל המשפחה.
ביום העצמאות האחרון, בשנת השבעים למדינה, התבקשו כל תושבי כפר הס בו אני גרה להציג חפץ אישי שקשור לתולדות ישראל. אנחנו הצגנו את החנוכיה ואת הספר שכתב אבא על חייו, "סיפור חיים". בנוסף, תעדנו את תולדות המשפחה דרך התצלומים שבאלבום התמונות המשפחתי, ב"לב השרון נגלית לעין". הודות לסיוע המסור של מרב הרכזת ולרבקה המתנדבת, יצרנו אלבום דיגיטלי לתפארת. יש שם תצלומים שהם ממש ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל".
לסיפור משפחת טובה וחיים בן יעקב מנורדיה ולתצלומים נוספים
