מאמרים

האחים סאלח (1986-1908) ודאוד (1976-1910) אל כוויתי, מגדולי המוסיקאים בעיראק ובכווית, נולדו בכווית כאחים ארזני, בנים למשפחה יהודית שהיגרה מעיראק. בשנת 1927 חזרה המשפחה לבצרה שבעיראק, שם למד סאלח קומפוזיציה ונגינת קאנון (כלי פריטה בעל שבעים ושניים מיתרים), וממנה עברו לבגדאד. האחים ניגנו מגיל צעיר מאוד, הופעותיהם זכו להקלטות רבות ויצירותיהם בוצעו על ידי גדולי המוזיקאים בעיראק בפרט ובעולם הערבי בכלל. האחים אל כוויתי, בני חסותה של חצר המלוכה בעיראק, היו בין מייסדי תזמורת הרדיו הלאומי העיראקי, ששידוריו הועברו מארמון המלך.

מספרת כרמלה טסה, בתו של דאוד אל כוויתי: "אבי, דאוד אל כוויתי, נולד בכווית לאביו עזרא ארזני, אח לסאלח ולעוד חמש בנות. משפחת סבי עזרא עלתה לכווית מפרס. עוד בהיותו ילד בן עשר החל דאוד לשיר ולנגן על לוחות מעץ, עליהם נמתחו מיתרים. בכווית ניגנו דאוד וסאלח לפני אמירים ושייחים. המסורת לנגן לפני השליטים נשמרה גם בעיראק, לשם עברה כל המשפחה. דודי, סאלח אל כוויתי, חיבר והלחין את כל השירים, ואבי, דאוד, ביצע אותם. דודי אף חיבר והלחין שירים לאמנים גדולים מעולם המוזיקה הערבית, כגון מוחמד עבד אל והאב ואום כולתום. שמם של האחים אל כוויתי הלך לפניהם, והעם העיראקי מדבר עליהם עד היום כעל אמנים גדולים, אולם לא מוזכר שהם בעצם יהודים".

ב-1951, בעת עלייתם ארצה, ניסו שליחיו של שליט כווית לשכנעם להישאר, אבל לשווא. האחים אל כוויתי עלו ארצה עם בני משפחותיהם במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" לעליית יהודי עיראק. כשעלה סדאם חוסיין לשלטון ב-1972 הוא נתן הוראה למחוק את שמותיהם של האחים אל כוויתי מכל פרסום רשמי, והקרדיט שניתן ליצירותיהם היה "עממי".

מספרת כרמלה טסה: "בעיראק התחתן אבי עם סביחה לבית דהן ונולדו להם שלוש הבנות הראשונות. שמי הראשון היה אמירה, ובזמן העלייה, בשנת 1951, הוא הוחלף לכרמלה. כשעלינו ארצה לא הורשינו לקחת מאומה מכל העושר שצברנו בעיראק. השארנו הכול ויצאנו. כשהגענו ארצה הוכנסנו למעברה בבאר יעקב. אבי נשלח לעבוד בפלחה (עבודות שדה). אף אחד לא רצה לשמוע שבעצם הוא ואחיו הם אמנים גדולים. מהמעברה הועברנו, על פי בקשת הורי, לשכונת התקווה בתל אביב, מאחר והריכוז הגדול ביותר של העיראקים שכן בדרום העיר. שלושת אחיותיי הנוספות נולדו בשכונת התקווה. מעולם לא עזבנו את עיר מגורינו תל אביב".

בשוק התקווה רכשו חנות קטנה לכלי מטבח, ששירתה אותם גם כ"משרד" להזמנת הופעות. הם ניגנו בקפה "נח" שפעל בכפר שלם בדרום העיר, וזו הייתה עיקר פרנסתם, נוסף על הופעותיהם במסיבות בר-מצווה, בחאפלות ובחתונות. מאוחר יותר הוזמנו האחים אל כוויתי לנגן כאורחים בתזמורת "קול ישראל" בערבית. הצלחתם בארץ לא הזכירה כלל את ממדי הצלחתם בעיראק, ולכן אסרו סאלח ודאוד על ילדיהם לעסוק במוסיקה במטרה לכוונם לרכוש מקצועות בעלי סיכויים טובים יותר לפרנסה בארץ.

סאלח ומזל אל כוויתי גידלו חמישה ילדים: הבנים: יחזקאל ושלמה, ואורי והבנות: דינה ויפה. בשנת 1979 עברו סאלח ומזל משכונת התקווה לרמת גן.

מזל, אשתו של סאלח, וסביחה, אשתו של דאוד אל כוויתי, היו עמודי התווך של בני ביתן, והן דאגו לאושרם למרות הקשיים שליוו את משפחותיהן מאז עלייתם לארץ.

בשנת 1991, לאחר מלחמת המפרץ, ביקר בנו של סאלח אל כוויתי, שלמה אלקויטי בתערוכת מזון בלונדון והתראיין בלובי המלון. הוא הבחין שם בשר המסחר של כווית וניגש לדבר אתו. כששמע השר את שם משפחתו של שלמה, חיבק אותו בדמעות. אביו של אותו שר היה הולך לישון רק לאחר שהיה שומע את תקליטו של סאלח אל כוויתי…

בשנת 2009 הוחלף שם הרחוב 4211 בדרום תל אביב לרחוב "האחים אל כוויתי".

בנו של סאלח, שלמה אלקויטי, הוציא ספר בשם "מיתרים ענוגים", שהוקדש לאביו ולדודו דאוד, "מגדולי היוצרים בעולם הערבי", כלשון הספר.

בנה של כרמלה טסה ונכדו של דאוד אל כוויתי, הזמר והיוצר הישראלי דודו טסה, שנולד כמה חודשים אחרי מות סבו ונקרא על שמו, הוציא בשנת 2011 את האלבום "דודו טסה והכוויתים", ובו שירים שנכתבו והולחנו על ידי הדוד סאלח ובוצעו בשעתם בעיראק על ידי הסב דאוד, הדוד ותזמורתם. בשנה זו גם יצא הסרט "עיראק'נרול" – סיפורו של דודו טסה במסעו בעקבות השורשים המוזיקליים של משפחתו.

פרטים נוספים אודות הסרט:

עיראקנרול

וקטעים נוספים מתוך הסרט:
https://www.youtube.com/watch?v=LSygXsZy-H0

https://www.youtube.com/watch?v=XVQaumWnp4o

http://e.walla.co.il/item/1843298