הורדה
לתעשייה הצבאית היו, ועדיין ישנם, מספר מפעלים לייצור נשק (מפל"ן). אחד מהם שכן בעבר בתל אביב, לא רחוק ממגדלי עזריאלי. מחלקה 61 במפעל זה היתה מורכבת מאנשי מקצוע מצוינים, טכנאים והנדסאים ברובם, בעלי ידיים טובות.
בהפסקות הקצרות שהיו נוטלים תוך כדי שעות העבודה, פיתחו כמה מהעובדים תחביב: פיסול אמנותי ושימושי מעץ ומפסולת התחמושת שהיתה זמינה במקום.
אחד מן העובדים הללו, יהושע גביש, ליקט חומרים בהפסקות ולאחר שעות העבודה יצר מהם בביתו עשרות פסלים מקוריים. שעות ארוכות היה עובד יהושע בסלון ביתו, שהפך למעין נגריה. הפסלים שיצר, מלאכת מחשבת, הוצגו בחדר שיועד למטרה זו. לקראת אחד מחגי החנוכה יצר יהושע חנוכיה יפהפייה.
כתריאל יגר, גם הוא חלק מצוות המחלקה, יצר כמה וכמה חנוכיות מקוריות משאריות עץ, תרמילים של רובה גליל ושל תת מקלע עוזי, וחלקי תחמושת אחרים.
"את כלי הנשק שיצרנו היינו מעבירים ניסוי כלים, כדי לבדוק שעובדים כמו שצריך", מספר כתריאל. "לשם כך היינו מקבלים כדורי רובה מסוגים שונים, ובתרמילים הייתי משתמש לצורך הכנת החנוכיות. השתמשתי גם בפסולת מתכת, חלקים מרובה גליל למשל. את העץ הייתי מוצא בחצר המפעל, זרוק בחוץ. עוד הרבה לפני שכל נושא המיחזור הפך מדובר ומקובל כל כך, חברי ואני יישמנו את הרעיון "בשטח".
בשנת 1985 יצרתי חנוכיה לבני רועי, שהיה אז בן 5. הוא לקח אותה לגן הילדים. הגננת והחברים היו רגילים לחנוכיות שבונים מפקקים של בקבוקי משקה… החנוכיה היתה אטרקציה והיינו מדליקים בה נרות מדי שנה.
עברו שנים, רועי כבר בן 38, גם אחיו, עומר ועדי, בגרו. כיום יש לי כבר 4 נכדים מקסימים. כשמתכנסים בביתנו בנס ציונה להדלקת נרות אנחנו עדיין משתמשים גם בחלק מהחנוכיות שיצרתי. את אחת מהחנוכיות עיצבתי בצורת יונה, וקראתי לה "שלום ומלחמה", חבל רק שאי אפשר להדליק בה נרות, היא מאד לא יציבה. אולי זהו סמל לחוסר היציבות באזורנו. יחלוף עוד זמן עד שנזכה לשלום"…
לתמונות נוספות מאלבומו של יהושע גביש בתע"ש נגלית לעין
לתמונות נוספות מאלבומו של כתריאל יגר בתע"ש נגלית לעין
