הורדה
מתוך אוסף הצלם ורנר בראון, ארכיון התמונות יד יצחק בן צבי
ברכה סליי, מתנדבת ארכיון התמונות
ייסוד הפקולטה הראשונה לרפואה בידי ההסתדרות הרפואית "הדסה" והאוניברסיטה העברית היה מהפכה של ממש מבחינה רפואית, צבאית, וחברתית. עד אז לא היו בתי ספר לרפואה בארץ וסטודנטים שרצו ללמוד רפואה נאלצו לנדוד לבתי ספר באירופה ובאמריקה. הקונגרס הציוני ה-11, שהתכנס בשנת 1913, הכריז על הצורך בהקמת בית ספר לרפואה; עם ייסוד האוניברסיטה העברית בשנת 1925 נוסד בה גם המכון לביולוגיה והמחלקה לפרזיטולוגיה; ובשנת 1921 אספה "האגודה של הרופאים היהודיים בארצות-הברית" בראשותו של ד"ר נתן רטנוף סכום כסף נכבד ואף רכשה עבור בית הספר העתידי שטח של כ-30 דונם על הר הצופים; אולם התוכניות לא התממשו. בית החולים "הדסה" בהר הצופים נוסד בשנת 1938, ובמסגרתו קמה פרה-פקולטה לרפואה שקיימה השתלמויות רופאים ותיקים. התוכניות להקמת בית ספר לרפואה הלכו וקרמו עור וגידים, אולם מלחמת העולם השניה עיכבה את מימושן. לאחר עבודה נמרצת, הגיעה המלאכה לידי גמר, ובית הספר נועד להיפתח בסתיו 1948, אולם לאחר הטבח בשיירת הע"ח באפריל של אותה שנה היה ברור כי אין אפשרות לפעול בהר הצופים.
בעקבות הטבח נותק הקשר להר הצופים. בית החולים הדסה ששכן בו נותר כמובלעת בשטח מפורז וכל הפעילות בו פסקה. מקצועות המחקר הרפואי והטיפול בחולים הועברו מהר הצופים למבנים במרכז ירושלים ששכנו מטרים ספורים בלבד מן הגבול עם ירדן.
למרות המצב והקשיים, הוחלט לממש את התוכניות הגנוזות להקמת בית ספר לרפואה בישראל. כשנה לאחר קום המדינה ולאור העליות הגדולות, נוצר צורך דחוף בתוספת רופאים, במיוחד בהתיישבות החדשה. כמו כן, עשרות סטודנטים לרפואה הפסיקו את לימודיהם באוניברסיטאות באירופה ובאמריקה כדי לחזור ארצה, להתגייס ולשרת בצה"ל במלחמת העצמאות. בתמיכת צה"ל, הם ביקשו עתה להשלים את חוק לימודיהם בישראל.
מומחים לרפואה בישראל בדקו את תוכניות הפקולטות לרפואה באירופה ובאמריקה, ובלחץ הסתדרות הנשים "הדסה" האמריקאית נבחרה האסכולה האמריקאית שבה הדגש הוא מדעי והסטודנטים רוכשים את הכשרתם בעבודה מעשית רבה ובקבוצות קטנות. הוחלט כי סטודנטים שסיימו בחו"ל שנתיים וחצי שנות לימוד כולל מעבדות, יתקבלו למחזור הראשון בלימודי הרפואה בבית הספר החדש שנוסד זה עתה. לימודים אלו יימשכו שלוש שנים, ולאחריהם תתקיים שנה של התמחות (סטאז'). לתכנית התקבלו 45 תלמידים ותלמידות, ומאוחר יותר הצטרפו עוד כעשרים סטודנטים נוספים.
הפקולטה השתכנה בבית אביחיל (ששימש בתקופה העות'מאנית כבית החולים הרוסי ובשנות המנדט כבית החולים הממשלתי) ובבניינים נוספים בסביבה: קולג' טרה סנטה ומבנים באיזור גן דניאל ומגרש הרוסים. אמנם רחבת הגן נוקתה מן השברים וההריסות אך גדרות תיל בלבד הפרידו בין שטח הפקולטה לבין השטח המפורז והגבול עם ירדן. האויב הירדני שעמד על חומות העיר העתיקה יכול להאזין לנאומי הברכה בעוד משתתפי הטקס שמעו את קולות הירי והפיצוצים של אימוני חיילי הלגיון הירדני.
בל"ג בעומר תש"ט (17/5/1949), במלאת שנה להתקפה על שירת הע"ח ולניתוקו הגמור של בית החולים בהר הצופים מהעיר המערבית, התקיים בגן העיר (כיום גן דניאל) שבמתחם עיריית ירושלים טקס חנוכת הפקולטה הראשונה לרפואה בישראל. בטקס נכחו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שגרירים, נשיאי ארגון הדסה בארה"ב, הרבנים הראשיים, חברי כנסת ואישי ציבור ואקדמיה. תזמורת "קול ישראל" הנעימה את הטקס החגיגי.
מגילת היסוד הובאה על ידי שתי חיילות-סטודנטיות בראש עשרות חיילים במדים וללא מדים, העתידים ללמוד בבית הספר. הנואם הראשון היה מר ג'יימס מקדונלד, שגריר ארה"ב, שברך את המייסדים ואיחל שהמוסד החדש ישמש גשר ויוסיף שלום ואחווה בין ערבים ליהודים ויסייע "לקידום כל העמים באיזור זה של העולם".
סר ליאון סיימון הזכיר בנאומו את עשרות הסטודנטים שנפלו במלחמת ישראל. עוד נשאו נאומים הראשון לציון הרב עוזיאל וראש הממשלה דוד בן גוריון, רקטור האוניברסיטה הרב שמחה אסף, וגב' רוז הלפרין נשיאת הסתדרות "הדסה" בארה"ב. בסוף הטקס הכריז ד"ר דוסטרובסקי, דיקן הפקולטה החדשה: "בית הספר לרפואה בירושלים פתוח." הטקס הסתיים בשירת "התקווה".
תצלומים נוספים מהטקס מצויים באוסף ורנר בראון.
