הורדה
את סוף שנת הלימודים 1964 בבית הספר החקלאי בפרדס חנה החליטו בנות הפנימיה לסיים במסיבת בנות מסורתית, ובסגנון מזרחי.
20 בנות הפנימיה, משכבות ז' עד יב' (לעומת כ 250 בנים…) התכנסו באחד מחדרי המגורים, תלו את כיסויי המיטה הצבעוניים על הקירות ופרשו אותם כשטיח כדי ליצור תחושה של אוהל. על הרצפה במרכז החדר הניחו את הכיבוד: קערות עם חומוס, עוגה שאפתה אמה של אחת התלמידות, פירות שהביאו הוריה החקלאים של תלמידה אחרת, תותים עם קצפת, בקבוק יין אדום מתוק להרמת כוסית סמלית לרגל האירוע, ובקבוקי זכוכית אישיים עם מיץ תפוזים ואשכוליות.
הבנות לבשו חולצה לבנה חגיגית ואם הבית ששמשה כמדריכה ואחראית על הנערות הוזמנה למסיבה ולבשה חולצת פסים צבעונית. מלבד הכיבוד כללה המסיבה מוסיקה ערבית וריקודי בטן מאולתרים.
מבעוד מועד הוזמן הצלם המיתולוגי של פרדס חנה, מר ארצי, כדי לצלם ולתעד את הנוכחות ואת הכיבוד המיוחד.
התמונות מאלבום משפחת כמוני, בנימינה נגלית לעין
ברוריה כמוני, בוגרת כיתה ח', שתועדה באירוע, נזכרת בגעגועים בתקופת לימודיה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה:
"בית הספר נחשב אליטיסטי. עם זאת, היו בו מכל וכל – מבני הפרדסנים ומשפחות 'האצולה' של ההתיישבות העובדת ועד לילדים ממשפחות מצוקה. איתי בפנימיה היו בנות מכל רחבי הארץ.
פעמיים בשבוע עבדנו בבקרים ולמדנו אחר הצהריים, ופעמיים בשבוע – להפך. עבדנו ברפת, בלול, בנוי, בגידולי השדה ובפרדסים. כולם נגשו לבגרות ביולוגית במגמת חקלאות- יכולנו רק לבחור האם נרצה להתמקד ב"עצי פרי" או בלימודי רפתנות.
בית הספר היה מטופח מאד והיו בו מורים מצויינים ומסורים. החוקים בפנימיה היו ברורים: אסור לעשן, אסור לשתות, ושעת כיבוי האורות נקבעה לשעה מוקדמת יחסית. אך אנו לא תמיד הקפדנו על כך ורבים היו מעשי השובבות בבית הספר ובפנימיה…
זו היתה תקופה נפלאה ועד היום, כ 50 שנה אחרי, כל בני הכיתה שלי ממחזור ל' נפגשים מדי שנה, בשבת האחרונה של סוף אוגוסט, למפגש רעים והעלאת זיכרונות."
