מאמר

אפרים נולד ב-7 ביוני 1925 בעיירה טרוטינו במחוז אקרמן שבסרביה, עיירה ציורית מוקפת מרחבים ירוקים אינסופיים. טרוטינו נחצתה על ידי הנהר אריצ'כה ששימש נתיב הובלה וחוף רחצה. שני שלישים מתושבי העיירה היו גרמנים וכל השאר – כ-600 משפחות יהודיות. משפחות רבות שהו בה מזה דורות ואחרות הגיעו אליה כתחנת ביניים בנדודיהם. הבנק היחיד בעיירה היה בבעלות יהודית וסייע לתושבים בהלוואות. האביונים נתמכו על ידי הקהילה בעזרת קופות צדקה מבתי הכנסת. בית התמחוי סיפק ארוחות חמות מדי יום לנזקקים ולילדים בבתי הספר.

"חיינו היו חיים פשוטים וצנועים. אבא עבד ופרנס וה'יידשמאמא' הייתה קנאית לארבעת גוזליה: מיכה אנשל, דוד ואני – אפרים, השלישי מבין ארבעת האחים. בימי שישי, כשאימא הדליקה את נרות השבת, היינו נוהגים לשלשל משהו לקופסת הקרן הקיימת שהייתה מונחת במטבח ליד הנרות."

מימין: משפחת זלצהנדלר: מימין סבתא חיה זלצהנדלר, האב מאיר, הבן מכל והאם אדל
במרכז: ארבעת בניהם של מאיר ואדל זלצהנדלר
משמאל: בית תמחוי לילדים בטרוטינו, 1923

הוריו של אפרים ואנשי הקהילה התייחסו בחרדה ובקנאות לחינוך ולהשכלה, ודרשו מילדיהם לממש ברצינות ובאחריות את לימודיהם בבתי הספר. משפחת זלצהנדלר הייתה חלק מקהילה תוססת ששמרה על צביון יהודי דתי, אם כי לא אדוק במיוחד. הסב, משה ברנר, היה ממקימי מפלגת 'הפועל המזרחי' וגם גבאי בבית הכנסת הגדול. מדי חג ושבת נהגו הילדים ללכת עם אביהם לבית הכנסת ששימש את הקהילה כמרכז רוחני וחברתי.
"ל"ג בעומר הרשים אותי במיוחד והיה עבורי חג יוצא דופן. הצטיינתי בהכנות משום שהייתי חזק וזריז. בחג עצמו נהגנו לעלות ל'גבעת השירים' ושם אכלנו, רקדנו ושרנו בעברית עם המורה טפרמן לאור המדורה שבערה מולנו ובלבנו. גם את החתונות אהבתי מאוד משום שהיו מלווים את החתן והכלה בכליזמרים מביתם לאולם."

את ארבע שנות הלימוד הראשונות למדתי בבית הספר היהודי, ואחר כך עוד שלוש שנים בבית ספר עברי נוסף. שם דיברו על כך שיש צורך להתכונן לעלייה לארץ ישראל. בתי הספר שימשו שופר להפצת הציונות ופתחו את שעריהם לתנועות ציוניות ממש כמו 'השומר הצעיר', 'ביתר' ו'גורדוניה'. אחר הצהרים היו הולכים לפעולות של תנועות הנוער הציוניות"

בשנות ה-20 התגבשה בעיירה קבוצה שעלתה לישראל ובין חבריה -היה גם דודו של אפרים, יעקב זלצהנדלר. הקבוצה הקימה את מושב כפר הס.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 מצב היהודים בעיירה הלך והחמיר.
"הייתי בן 12 כששכנתי שגדלה אתי בבית הסמוך היכתה בי בראש עם פטיש עץ שבתוכו היה חרוט צלב הקרס הנאצי. עבורי מכת הפטיש מציינת את המפנה הדרמטי בחיי, בחיי משפחתי ובחיי העם היהודי. בגלל היותי חבר מפלגה קומוניסטית הפקידו בידי את השקם. מעמד זה סייע בידי לעצב את אישיותי והכין אותי לבאות".

בשנת 1939 כשפרצה מלחמת העולם השנייה התפרקה משפחתו של אפרים: מכל, אחיו הבכור, היגר עם אשתו לסטלינגרד; הוריו ואחיו, אנשל ודוד, היגרו מזרחה, לצפון קווקז והוא לא ראה אותם עד סוף המלחמה; אפרים היה חייל בצבא האדום. "נפרדתי ממשפחתי ולא ידעתי כיצד המלחמה תתפתח וכמה זמן תארך".

הקומוניזם הגיע לבסרביה ביוני 1940. הרוסים אסרו על כל פעילות ציונית. תנועת הנוער הקומוניסטית 'קומסומול' החליפה את התנועות הציוניות. סבו של אפרים התנגד לעלייה לארץ ישראל בגלל המחיר והסיכון שהיו כרוכים בכך.

ב-15 בספטמבר 1941 ציווה יון אנטונסקו,  שליט רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, לגרש את כל יהודי בסרביה לטרנסיבניה מעבר לנהר דנייסטר. מתוך 270 אלף יהודים נותרו 227 בלבד. בסרביה נותרה 'נקייה' מיהודים.

מימין: חלוצים בהכשרה לקראת עלייתם לארץ ישראל
משמאל למעלה: יהודי רומניה ובסרביה מגורשים לטרנסילבניה
משמאל למטה: יהודי רומניה ובסרביה מגורשים לטרנסיבניה

אפרים שירת בצבא האדום החל מגיל 14 במשך חמש שנים. הוא נפצע מרסיסי פגז ביד ימין,
"ורה, רופאת היחידה, טיפלה בי במסירות רבה ונקשר בינינו קשר ידידותי".  כל פעולותי בעשרות הקרבות שהשתתפתי בהם השתלבו בין היותי חייל לוחם בטנק לבין תפקידי הרשמי כקצין פוליטי. נפלתי בשבי בתוך באבי-יאר. הנפילה הייתה בערוב היום. המראות המזעזעים נחרטו במוחי לעד. בחשכה העזתי לצאת מהבור כדי לחבור שוב לצבא האדום. לחמתי למען הצבא האדום וכבודו של העם היהודי. במקרה פגשתי באחי אנשל שלחם ברוסטוב. הוא קפא מקור בעמדתו ובקושי הצלחתי לחלצו. אנשל למעשה נעדר ולא הובא לקבורה".
ב- 2008 הקים אפרים מצבה לזכרו לצד הקברים של בנו מאיר ואשתו מלכה בבית העלמין בתל מונד.

מימין: אפריים זלצהנדלר במדי הצבא האדום, 1941
במרכז למעלה: ורה, רופאת היחידה והחברה בצבא האדום, 1941 בערך
במרכז למטה: שער הכניסה למחנה אושוויץ
משמאל: משוחררי מחנה ההשמדה אושוויץ

"בסוף 1944 הייתה לי הזכות להשתתף בשחרור המחנות אושוויץ וטרבלינקה. המראות שראיתי הביאו אותי להבין שאין לי עוד מה לחפש על אדמת אירופה. אני הולך לארץ ישראל. בסוף המלחמה נפגשתי עם אמי ועם דוד לכמה ימים בודדים. עם חברי גוטמן עברתי את מסלול העלייה מרומניה ועד עתלית".

מימין: האנייה 'ההגנה' בה עלה אפרים זלצהנדלר לארץ ישראל, 1945
במרכז: אפרים זלצהנדלר בחזית מחנה המעפילים בעתלית
משמאל: אפרים זלצהנדלר עם תעודת הרשמה בספר המעפילים בעתלית

ב-25 ביולי 1945 יצאו אפרים וחברו גוטמן מבאקר שביגוסלביה לים הפתוח.  הם עלו על אניית המעפילים 'ההגנה' עם  פספורט מזויף. כעבור זמן קצר אספו מהם את הפספורטים המזויפים וציידו אותם בפספורטים חדשים. הצפיפות באנייה הייתה קשה. ההפלגה ארכה כשבועיים. בשלב מסוים זיהה את האנייה אווירון אנגלי, ושתי משחתות ליוו אותה לנמל חיפה. ההמתנה בים נמשכה כחודש. בהתערבותה של גולדה מאיר הורדו הנוסעים בעתלית כעבור שבועיים נוספים.
"הופניתי לקיבוץ גבת, שם עבדתי בעבודות חקלאות. אמי כתבה לי את השם 'תל מונד' והזכירה לי שיש לי בן דוד מצד אבי שהגיע לארץ בשנת 1918 ושמו יעקב זלצהנדלר. כתבתי לבן דודי יעקב, וכעבור שבועיים יעקב יצר קשר והציע לי לבוא להצטרף אליהם. בני משפחת דודי קיבלוני בחום רב. התרגשתי מעבודות החקלאות והוא הציע לי להישאר  ולהשתלב במשק. הנוער קלט אותי בחמימות רבה. שם גם הכרתי את אשתי לעתיד, מלכה קרסל. מלכה תרגמה לי מה שאמרו לאידיש. מלכה הייתה תצפיתנית של 'ההגנה' ושמעה שמחפשים כוח אדם לתע"ש תל מונד".
לאחר חקירות שנעשו לו בגלל היותו קצין בצבא הקומוניסטי בעבר, התקבל אפרים לעבודה. נוסף על עבודתו בתע"ש השתייך אפרים ליחידת הפטרול של 'ההגנה' שעסקה בשמירה שוטפת, במארבים ובתצפיות על טירה ובתוכה.

בכפר הס נולדו לאפרים ומלכה שלושה בנים.

מימין: אפרים ומלכה זלצהנדלר ביום חתונתם בכפר הס, 1946
משמאל למעלה: אפרים זלצהנדלר על הטרקטור ומלכה אשתו ובנם מיכה בחצר המשק, כפר הס, 1955 בערך
משמאל למטה: אפרים ומלכה זלצהנדלר עם ילדיהם מיכה ומאיר, 1955 בערך

בנם האמצעי מאיר למד בבית הספר היסודי האזורי ליישובי הדר השרון, אחר כך למד במשך שנתיים בבית הספר התיכון על שם רופין בעמק חפר, ומשם עבר לבית הספר הטכני של חיל האוויר, אך לא סיים את הקורס, משום שסירב למלא תפקיד לא קרבי בצה"ל. הוא היה חניך חטיבת בני המושבים והדריך במפעלים שונים של התנועה, לרבות מחנות קיץ, אשר בהם היה מדריך בכיר.

בראשית פברואר 1970 גויס לצה"ל. תחילה שירת בחיל הצנחנים וכשסיים את הטירונות, ; הוא נפסל לצניחה כשהתברר שהוא לוקה בלחץ דם גבוה. לאחר מכן הצטרף לחיל האוויר. ביום ט"ו בתמוז תשל"א, 8 ביולי 1971, נפל סמל מאיר, יחד עם תשעה מחבריו, בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בתל מונד.
"הנצחנו את עשרת הבחורים באנדרטה בסיני. הייתה זו מכה קשה מאוד". 

מימין: מאיר זלצהנדלר מחזיק בידיו את אחיו דורון על חוף הכינרת, 1955 בערך
במרכז: מאיר זלצהנדלר במדי חיל האוויר, 1970 בערך
משמאל למעלה: אנדרטה לזכר עשרת החיילים שנספו באסון המסוק בסיני
משמאל למטה: אנדרטה פרטית שהוקמה בחצר בית משפחת זלצהנדלר בכפר הס

אחרית דבר

עם מות מלכה אשתו, הפך אפרים את ביתו לאתר הנצחה פעיל. בחצר הבית יש גינת נוי ובה ברכה עם העתק מדויק של מסוק היסעור שבו טס מאיר ובסמוך לברכה מוצגים שברי המסוק שנמצאו בקרקעית הים. אפרים זכה לשבעה נכדים ולעשרה נינים. כל המשפחה גרה בכפר הס והמשק עדיין מנוהל ופעיל.

אפרים נפטר ב-29 באוגוסט 2014. יהי זכרו ברוך.

המאמר מבוסס על ספר שאפרים זלצהנדלר הוציא בשם "עוצמת הרוח".

כל התמונות הן מתוך אלבום אלבום אפרים זלצהנדלר – כפר הס, לב השרון נגלית לעין

כולן מופיעות בספר "עוצמת הרוח".