הורדה
"את הסוודר סרגה אמא מצמר גרבי חיילים נאצים", כך מספרת רבקה פינקלשטיין (לבית טיבלום) ממושב נורדיה, כשהיא נזכרת באחד מפריטי הלבוש של אמה, טובה ג'וצה טיבלום (לבית וולד). "מגיל צעיר הכרתי את הסיפור: אמא שרדה את ברגן בלזן ונשארה במקום לאחר ששוחרר והפך למחנה עקורים. במחנה עבדה במיון מדים וגרבי צמר של חיילים נאצים ששבו מהמלחמה. יום אחד החליטה לעשות מעשה: היא פרמה כמה זוגות גרביים ובעזרת שני מקלות סרגה לעצמה סוודר, בצבעי אפור וחום, כצבע הגרביים. את הסוודר הזה היא לבשה בגאוה עשרות שנים, הרבה אחרי שעלתה ארצה.
כשהייתי ילדה זה נראה לי לגמרי טבעי. בנגוד לבתים רבים בהם לא הזכירו את תקופת השואה , אצלנו דיברו וסיפרו חוויות גם מהתקופה "ההיא", והסיפורים ליוו ומלווים אותי ואת אחיותי עד היום. על הזוועות שפקדו את הוריי לא שמענו, הם האמינו ש"ילדים צריכים לגדול רק על סיפורים טובים", אבל בזיכרונות אחרים, של גבורה, תושייה והישרדות, בהחלט שיתפו אותנו.
שמענו גם סיפורים רבים על תקופת הילדות של הורינו בפולין: אבא סיפר שהיה שובב גדול כילד, סיפר איך למד לשחות בנהר הוויסלה וגם 'לקפוץ ראש' לתוכו, על ציד העכברים בתחנת הקמח המשפחתית… אמא סיפרה על המטפלת הגויה שאהבה, על הספה הירוקה בסלון הבית, על אוסף מיניאטורות הזכוכית… גם על חוויותיו מבחרותו סיפר לנו אבא, בפרט על הסוסים בהם טיפל כשהיה פרש מצטיין בחיל הפרשים הפולני".
מכל הסיפורים, אהבו רבקה ואחיותיה התאומות, דינה ושרה, לשמוע את הסיפור על חתונתם של הוריהן, טובה ומנשה טיבלום. השניים הכירו במחנה העקורים ברגן בלזן, והחתונה נערכה בסוף חודש אוגוסט 1947 במחנה. את החופה ערכו בבית בו התגורר בזמן המלחמה מפקד מחנה ברגן בלזן. המיקום נבחר לא רק בגלל שהיה הבית מרווח ומוקף בגן מטופח, אלא בעיקר לשם ההתרסה קבל עם ועדה, או כדברי טובה: "כדי להראות להם שהם לא הצליחו!"
שמלת הכלה אותה לבשה טובה נשלחה למחנה מארצות הברית, ועברה מכלה לכלה. את השמלה התאימה טובה, שלמדה תפירה ותדמיתנות, למידותיה. החברות במחנה הכינו כיבוד מעשה ידיהן.
שמחת החתונה נמהלה בעצב, על כל קרובי המשפחה והמכרים הרבים שנספו בזמן המלחמה ולא זכו להשתתף באירוע. חברים מהמחנה, לבושים במיטב בגדיהם, מילאו את תפקיד ההורים שנספו והובילו את בני הזוג לחופה. את הכתובה הכין הרב של הצבא האמריקאי ששהה במחנה, הוא גם זה שקידש את בני הזוג. אחד מהנוכחים צילם את האירוע, והתצלומים נמסרו למזכרת לזוג הטרי.
זמן קצר לאחר החתונה קיבלו הזוג טיבלום את הסרטיפיקט המיוחל והחליטו לעלות ארצה. בנמל גנואה שבאיטליה עלו על סיפונה של האונייה 'ארגנטינה' עם מאות שורדי שואה נוספים, רובם עולים בלתי לגאלים. האונייה הגיעה לחופי חיפה ב-10 בינואר 1948 והזוג התמקם במגדיאל.
כשלושה שבועות לאחר הכרזת המדינה, בזמן הפצצות המצרים על תל אביב, ילדה טובה ברמת גן את בתה הבכורה רבקה. לאחר כשנתיים נולדות התאומות דינה ושרה.
מבד שמלת הכלולות שלה, אותה הביאה מגרמניה, תפרה טובה תחפושת של מלכת אסתר לבתה רבקה. את תמונות החתונה, אותן שמרה בקופסת עץ מיוחדת, היתה מציגה לבנותיה כשהיו חולות ולא הלכו לבית הספר, מספרת לבקשתן שוב ושוב את הסיפור המרגש.
לימים נישאו הבנות והקימו משפחות. בשנת 1992 סיימה דגנית פינקלשטיין, נכדתם הבכורה של טובה ומנשה, את קורס הקצינות כחניכה מצטיינת. כשענד הרמטכ"ל ברק את סיכת הקצין על דש חולצתה של דגנית פרצה טובה בבכי. היא חשפה את זרועה עם המספר הכחול המקועקע עליה ואמרה "היום ניצחתי סופית את הגרמנים! הראתי להם שהם לא הצליחו!"
לינק לאלבום רבקה טיבלום פינקלשטיין, לב השרון נגלית לעין
את האלבום תיעדה רבקה פינקלשטיין
