פוטו(ב)לוגיה

לקראת חג הפורים", כך נזכרת סבטלנה, "שאל אותי אם לפבל יש תחפושת. לא ידעתי בכלל על מה הוא מדבר באוקראינה לא חגגנו את חג הפורים וגם לא שום חג דומה לזה. לאחר שהסביר לי במה מדובר החלטנו אלכס ואני להכין תחפושת יפה לפבל. לשנינו יש ידיים טובות, אלכס אפילו יודע לסרוג, למד מסבתא שלו…

"הורי היו אז זוג צעיר, אמי היתה בת עשרים לערך", מספרת נאוה. "הם דווקא לא היו בליינים גדולים, אבי עבד קשה מאוד כנהג, אמי היתה עקרת בית. גם המצב הכלכלי באותם ימים לא היה מזהיר. אבל בחג הפורים נהגו לבלות או לנסוע לעדלאידע המפורסמת בתל אביב, שם גם היו לאמי חברות מתקופת לימודיה בבית הספר לבנות בנווה צדק".

בדרה קרואני לבית מרחבי גדלה בכפר גרחאו בתימן. המשפחה התגוררה בבית עשוי חימר, ובחצר הגדולה הצמודה לבית היו יושבות הנשים ועוסקות בקליעה מענפי עצי הדקל. בין השאר קלעו מגשים גדולים להגשת פיתות, וסלים בגדלים שונים ששימשו לשלל מטרות: סלים גדולים, למשל, שימשו לאחסון בגדים, שכן ברוב הבתים לא היו ארונות.

סאלח עליסאת נולד בשנת 1956, וכבר בשנים הראשונות לחייו אהב את הפיסול והעבודה בעץ. חסיין, דודו, ייצר מחרשות מעץ ומכתש לטחינת קפה, וסאלח הילד הקטן אהב לשבת לידו ולהתבונן במעשיו. יום אחד החליט לנסות להכין מחרשה בעצמו. כשסיים את מלאכתו, הראה לדודו ושאל: "מה דעתך על העבודה שלי?"

"על מדף בכיתה היתה מונחת הקופסה הכחולה, היא קופסת קק"ל", כך מספרת פרופ' רנה שפירא, כלת פרס ישראל לחקר החינוך, שאלבום הוריה, שרגא ודבורה נצר (בעבר נוסוביצקי), היה מראשוני האלבומים שתועדו במסגרת מיזם "העיר הנגלית לעין", במלאת 100 שנה לתל אביב.

באחת התמונות, משנת 1965 נראה אחיו הצעיר אבי בחצר הבית, מחופש לשוטר, ולידו שתיל של עץ אורן.
במהלך שלבי התיעוד התבקש יוסי על ידי המתעדת, רחל שור, לספר מעט אודות העץ, וכך נחשף סיפור משפחתי מרגש.

אריק פרוסק גדל בשכנות למשכן הכנסת הזמני בבית פרומין. טקסים ואירועים חגיגיים היו מבחינתו לשגרה, והחיים כשכן הכנסת הקנו לו זכרונות ילדות מיוחדים: "הבית ברחוב בארי 3 בו גדלתי היה צמוד לבית פרומין, שהיה בשנים אלו משכן הכנסת", הוא מספר. "מבחינתנו הילדים, לא היתה אטרקציה גדולה מזו. ממרפסת ביתנו ראינו את כל האירועים שהתרחשו באזור הסמוך לכניסה: קבלות הפנים, המצעדים, ההפגנות.

"כשהייתי ילדה היו הרבה מאד ימי גשם, הרבה רוח ובוץ, חורף "בגדול". ואולי כך רק נדמה לי, כי הייתי קטנה…" ענת רובין, לימים קצנשטיין, גדלה בקיבוץ געש. זכרונותיה כילדה בחורפים… קראו עוד מזיכרונות החורף בקיבוץ

ליצחק בן-צבי היו קשרים חמים ומיוחדים עם בני העדה התימנית, שרבים מהם ישבו בירושלים, והוא הרבה להתעניין במצבם בארץ ובגורל אחיהם שנותרו בתימן. בדצמבר של שנת 1949 ביקר בן-צבי, אז… קראו עוד החנוכיה במחנה העולים בתימן

בתחילת מלחמת העולם השניה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון, בו כלאו את המתנגדים להם, בינהם אנשי המחתרות היהודיות. בשנת 1944 נכלא בלטרון חיים בן יעקב, מפקד נועז ומוערך בארגון האצ"ל.… קראו עוד גיבור מציג גיבור – לוחם האצ"ל בלטרון וחנוכית המכבי

לתעשייה הצבאית היו, ועדיין ישנם, מספר מפעלים לייצור נשק (מפל"ן). אחד מהם שכן בעבר בתל אביב, לא רחוק ממגדלי עזריאלי. מחלקה 61 במפעל זה היתה מורכבת מאנשי מקצוע מצוינים, טכנאים… קראו עוד "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים": מייצור רובים לייצור חנוכיות

שרה ואלי בן יעקב ממעלות-תרשיחא היו פעילים ציבורית במשך שנים ארוכות ואף נבחרו לכהן בתפקידי הנהגה בכירים ביישוב: שרה כיהנה כמזכירת נעמ"ת בין השנים 1966 ל-1998 (במשך 32 שנה!), אלי… קראו עוד הזוג בן יעקב ממעלות-תרשיחא