
קרדיטים לעמוד הבית
צוות ישראל נגלית לעין משקיע מאמצים רבים בבירור מצב זכויות היוצרים ותנאי השימוש בפריטי האוספים ומספק את המידע על פי הנתונים העומדים לרשותו.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: israelalbum2020@gmail.com
אודות ישראל נגלית לעין
צוות ישראל נגלית לעין משקיע מאמצים רבים בבירור מצב זכויות היוצרים ותנאי השימוש בפריטי האוספים ומספק את המידע על פי הנתונים העומדים לרשותו.

מדיניות פרטיות
מי אנחנו מלל מלל מלל תגובות מלל מלל מלל מדיה מלל מלל מלל עוגיות מלל מלל מלל תוכן מוטמע מאתרים אחרים מלל מלל מלל עם מי אנו חולקים את המידע… קראו עוד מדיניות פרטיות
צריף הפרחים
תרגיל הפקת כתוביות קוליות למוצגים ביד בן צבי ובגן הכוזרי המוצג: צריף הפרחים תחקיר, תסריט והגשה: דריה קמינסקיה, טפת נצר, טובה אוחיון וטארק בשיר עריכה וקולות: ד"ר בוזי רביב הוגש… קראו עוד צריף הפרחים
תיעוד בתי הקברות היהודיים, מרכז אסיה
פרויקט תיעוד המצבות בבתי העלמין היהודים במרכז אסיה נעשה בהשראה של פרויקטיי תיעוד דומים של בתי קברות יהודיים בטורקיה ובאירופה. מטרת פרויקט התיעוד היא להנגיש את המידע כל בתי הקברות… קראו עוד תיעוד בתי הקברות היהודיים, מרכז אסיה
'מחפשים את המטמון' בשידור חי – על התוכנית המיתולוגית שריתקה כמיליון מאזינים לרדיו
'מחפשים את המטמון' בשידור חי – על התוכנית המיתולוגית שריתקה כמיליון מאזינים לרדיו
אחת לחודש, בימי ראשון, מיד לאחר סיום חדשות הרדיו של השעה 21:00, נשמעה ברחבי רבבות בתים בישראל תרועת שופרות. הצליל המוכר, מתוך התהלוכה המלכותית באופרה 'אאידה' של ורדי, היווה את אות הפתיחה הדרמטי לאחת מתוכניות הרדיו המיתולוגיות ששודרו בארץ מאז ומעולם- 'מחפשים את המטמון'.
"בריש וולפוביץ' פשחצקי מחפש מישהו מבני משפחתו"- על 'המדור לחיפוש קרובים' ברדיו
"למדור לחיפוש קרובים הגיעו ידיעות ופריסות (דרישות?) שלום מאת קרובים וידידים מהארץ ומהעולם"- משפט פותח זה של פינת הרדיו 'מי מכיר מי יודע', או בשמה המוכר והלא רשמי, 'המדור לחיפוש קרובים', נחקק היטב בזכרונם של רבים.
החל מסוף שנות הארבעים, ובמהלך שנות החמישים והשישים, שידרו קרייני הרדיו רשימה ארוכה של שמות עולים ושורדי שואה, תושבי ישראל והתפוצות, המחפשים מידע וקשר לבני משפחה, חברים או מכרים.
איפה הייתי בכ"ט בנובמבר?
המועד המדויק של ההצבעה באו"ם לא נקבע מראש ולא פורסם. בפועל התקיימה ההצבעה בסביבות חצות שעון ישראל, עת היו רוב רובם של התושבים בבתיהם. למעטים היה אז מקלט רדיו בבית. היו שהלכו למכרים להם היה רדיו והתגודדו סביבו, בציפיה מתוחה לבאות. את ההצבעה שידרה תחנת הרדיו של האו"ם בשידור ישיר והיה צורך לאתר את התדר המתאים בגלים הקצרים. התחנה המקומית, "קול ירושלים", שהיתה של הממשל הבריטי, לא שידרה בלילה.
"אדם שאינו לומד אינו ראוי ללמד, לא כן? " – על רות רבאון, מורה לחיים
בין שלל תמונות המחזור של ילדי משפחת אלנקוה מבית הספר העממי 'צפרירים' בחיפה בו למדו, נמצאה גם גלויה ממנה ניתן ללמוד על אחת מהמורות המיוחדות שלימדו אותם, אם לא המיוחדת שבהן.
הגלויה נשלחה מהמחנכת רות רבאון, אל תלמידתה מירי אלנקוה (לימים סמית') בת השתים עשרה, בזמן החופש הגדול, בחודש יולי שנת 1955.
מרים יקירתי"
אף כי שמחתי מאד עם מכתבך, לא היתה לי שהות מיד לענות לך, מכיוון שאני ממשיכה להשתלם בטבע במכון הביולוגי בכפר יהושע עוד שבועיים.
אדם שאינו לומד- אינו ראוי ללמד- לא כן?
אני שמחה מאד לקראת ביקורכם, אולם כדאי לפני זה לכתוב לי גלויה…"
על מורה מרושע, כתמי דיו ומזוודה מסתורית: חוויות מבית הספר בקרית שמונה
בשנת 1960 הוקם לראשונה בקרית שמונה בית ספר תיכון ושמו – 'מעלות'
בשנה הראשונה כלל בית הספר רק כיתה אחת – מקצועית. בשנה השנייה נוספה כיתה עיונית. תלמידי הכיתה המקצועית סיימו לימודיהם בסוף כיתה י', ותלמידי הכיתה העיונית, מעטים יחסית, המשיכו עד לקבלת תעודות הבגרות בסוף כיתה י"ב. בכיתה י"א התפצלה הכיתה לשתי מגמות: הומניסטית ומתמטית- פיסיקלית.
ד"ר שמעון גולן, אז שמעון גולדנברג, בוגר המחזור השני של בית הספר, נזכר במורים שליוו את שנותיו כתלמיד
"פה בארץ חמדת אבות! "- על השפה העברית, ציונות ורומנטיקה בבית הספר 'חביב' בראשון לציון
לבית הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון הסטוריה מפוארת ומיוחדת במינה: 'חביב' נחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו שמשה העברית כלשון ההוראה של כל מקצועות הלימוד.
בית הספר, הממוקם ברחוב אחד העם, דרומית לבית הכנסת הגדול, נוסד בשנת 1886. עד לשנת 1951 נקרא פשוט: 'בית ספר עממי', ואז שונה שמו ל'חביב', על שם דב חביב לובמן, עסקן ציבור שכיהן שנים רבות כראש ועד המושבה וכראש ועד ההורים בבית הספר.
קיץ בחוף תל אביב: משמלה ושמשיה לשוקו ולחמניה
"לא אהבתי את חוף הים, השמש ואני לא היינו אף פעם חברות טובות", כך מספרת עדנה אסכולאי (לבית גרסטל). "ולמרות זאת, במסגרת הקייטנה אליה נשלחתי בילדותי, ביליתי על החוף כמעט מדי יום לאורך שבועיים.
גדלתי בשנות הארבעים ברחוב נחמני במרכז תל אביב ולמדתי בבית הספר היסודי 'בלפור'. כשהחל החופש הגדול רשמו אותי הוריי לקייטנה המיועדת לילדי בית הספר. לא היה אז מגוון קייטנות כמו היום וגם לא התחשבו יותר מדי ברצונם של הילדים. כולם הלכו לקייטנה וכך גם אני, לבושה בבגד ים שלם ועליו חולצה, מכנסי התעמלות קצרים המסתיימים בגומי, כובע וסנדלים שאבא היה קונה לי בחנות "פיל" בתחילת כל קיץ.
search pagination